פעוטון

שלום, ביתי בת שנה וחודשיים, עד עכשיו היתה איתי בבית (ללא מטפלת, מידי פעם בילתה אצל סבא וסבתא שלה כמה שעות לבד, ללא כל קושי). בעלי ואני רשמנו אותה לגן מתוך כוונה שאחזור לעבודה וללימודים אבל יש לי נקיפות מצפון בנוגע לענייו - היא מרגישה לי צעירה מידי, תינוקת פיצפונת, בשביל להיות במסגרת כזו, רחוק מהוריה כל כך הרבה שעות ביום כל השבוע. אני מרגישה קרועה בין הרצון שלי "לחזור לחיים" (אני שחוקה לחלוטין מהשנה האחרונה) לבין החשש שלי שאני עושה לה נזק. בינתיים ההסתגלות שלה לא קלה בכלל - היא בוכה בפעוטון (אני מביאה אותה כל יום בשבוע האחרון למקסימום שעתיים ואז לוקחת אותה הביתה. בתחילה נפרדתי ממנה לעשרים דקות עכשיו כבר לשעתיים שלמות) ולא מסכימה לשתות כשהיא שם בלעדיי. תחושת הבטן שלי היא שהפרידה הזאת ביננו לא טבעית ולא רצויה, אבל, שוב - אני מרגישה שאני מתקרבת לגבול של היכולת שלי להשאר איתה בבית. (אגב, עושה רושם שמשעמם לה בבית איתי כבר). האם גיל שנה וחודשיים הוא לא מוקדם מידי בשביל פעוטון? האם זה עלול לעשות לה נזק נפשי, הנטישה הזאת? לאיזו מין התסגלות לצפות וכיצד אפשר לעזור לה? תודה

שלום שני, להכניס ילד בפעם הראשונה לגן, זה אף פעם לא קל. כפי שאת ודאי רואה ויודעת, ילדים רבים מוכנסים למוסדות חינוך למיניהם, כבר כתינוקות רכים, ומסתבר שרובם שורדים ללא נזקים נפשיים. לפעמים גם רווחתו של ההורה קריטית, ומן הראוי להתחשב בה. עקרונית, כל צרכיו של תינוק בגיל כזה מסופקים במסגרת הביתית. לגן מתחיל להיות יתרון על פני הבית סביב גיל שנתיים, שנתיים וחצי. ועם זאת, הורים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לשבת בבית זמן כה ממושך, ומכאן הצורך במסגרת. לתפיסתי, הכלל המנחה בבחירת המסגרת לתינוקות לפני גיל שנתיים הוא - מינימום ילדים על כל מבוגר. הטוב ביותר - מטפלת, ואם לא מתאפשר - מסגרת עם מעט ילדים והרבה מטפלות. זכרי שגם מסגרת טובה מתנהלת עפ"י לו"ז שרירותי, ויש מצב שהילדה שלך תצטרך לחכות בתור להאכלה, להחלפת טיטול, להשכבה, רחצה וכו'. (אני מניחה מראש שהבחירה היא באנשי מקצוע טובים ומיומנים). מרגע שהחלטת על מסגרת, ההדרגתיות שאת עושה היא מצויינת. גם אם את משלמת על יום שלם, אפשרי לילדתך את ההדרגה, בקצב שלה, עד שתרגיש בבית במקום החדש. בסופו של דבר, רוב הילדים מסתגלים ולומדים להסתדר ולסמוך על דמויות חדשות שאינן אמא. בהצלחה! ליאת

תודה רבה, ליאת, על התשובה. בכל זאת הייתי רוצה לשאול שאלת המשך - מה הופך את גיל שנתיים לקו פרשת מים בה מסגרת של גן עדיפה על מסגרת ביתית? ההפתחות הקוגניטיבית או הרגשית או הפסיכולוגית של הילד? לתינוקת שלי, למשל, אוצר מילים של מעל 45 מילים, היא הולכת ורצה, יודעת לזהות ולהצביע על עצמה ועל בובה על איברים רבים בגוף ובפנים (מעל 7)וכמן כן עושה רושם שנהנית מאוד ממצבים חברתיים. האם נכון יהיה להניח על בסיס זה שבמקרה הפרטי שלה היא מתאימה יותר, חרף גילה הכרונולגי, למסגרת גן? או שהדבר תלוי אך ורק בהתפתחות רגשית שבשום אופן עדיין לא בשלה בגילה (כאמור, שנה וחודשיים)? שוב תודה