מודאגת מאוד

שלום. יש לי ילדה כמעט בת 4, היא ילדה מאוד רגישה וחכמה. הולכת לגן מגיל שנה. פעם בכמה חודשים היא מקבלת מצב רוח מאוד מוזר שגורם לה לפחד או להיות עצובה למשך שבןע שבועיים, ולא ברור למה, ואז זה עובר.בזמן האחרון, וזה כבר נמשך יותר משבוע שבועיים, היא רק רוצה "להשאר בבית ולא לעשות כלום". היא בד"כ ילדה מאוד שמחה ופעילה שקופצת על כל הזדמנות לצאת לטיול או לעשות משהו חדש, אבל פתאום זה השתנה. כשיוצאים למסעדות (שמאוד אהבה קודם) היא לא מוכנה לאכול כלום ורק בוכה. היא בשום אופן לא מוכנה ללכת לקניון יותר כי יש שם מעלית והיא פתאום נהייתה היסטרית ממעליות, בלי סיבה ברורה. כל מקום שיש בו מעלית, היא לא מוכנה ללכת ובוכה בכי היסטרי, ממש צרחות. ולא עוזר כל מה שאני מסבירה לה שאין מה לפחד וכו'. גם מקומות שהיא אהבה קודם, פתאום לא רוצה יותר ללכת. רק לפעמים מסכימה ולפעמים היא בסדר שם, אבל לא מסעדות, לא קניון ולא מעליות כמובן. היא לא מסבירה מה הבעיה. רק אומרת דברים כמו שהיא רוצה את אבא ובוכה ובוכה.. זה מאוד מתסכל..היה לי מאוד כיף לצאת איתה לפני כן..ופתאום זה נהיה מאוד מאוד קשה וגם לא פייר לאח שלה, בן השנתיים שמאוד אוהב טיולים ופעילויות. אני ממש לא יודעת מה לעשות ואודה על כל עזרה.

שלום לילו, את מעלה שאלות חשובות ומעוררות מחשבה. אני תוהה מה קורה שם, דווקא במקומות האלו שמפעיל את תגובת ההתנגדות של בתך. האם היא מגיבה לאופן חלוקת הקשב שלך (שבאופן טבעי מוקדש לילד הצעיר יותר), לחוויה מפחידה או מלחיצה שחוותה או לקושי/מצוקה שהיא מבטאת דרך חרדה והימנעות. כדי להתחיל ולענות על שאלות אלו, חשוב לבחון האם במהלך התקופות האלו ישנו שינוי גם באופן בו היא מתפקדת בגן, בתפקוד החברתי אחה"צ, בהתנהגותה כשהיא נשארת בבית, בהרגלי האכילה שלא במסעדות, שינוי במחזור השינה, או בהכללת תגובת ההימנעות גם לתחומי חיים אחרים (חוגים וכד'). במידה ולא, אני נוטה לחשוב על מערך חיזוקים ותגובות אשר באופן לא מודע מחזק התנהגויות אלו. במקרה כזה אני ממליץ לכם לגשת להדרכת הורים ולבחון את אופי האינטראקציות והעמדות הרגשיות שלכם מולה. במידה וכן, ייתכן וזו תגובה למתח נפשי, אז חשוב לאתר את גורמי המתח והמצוקה ולטפל בהם. על כל פנים, במקרים כאלו אני נוטה ללכת עם תחושות ההורים. לכן, למען הסר ספק, אני ממליץ לכם לפנות לפסיכולוג/ית ילדים, כדי לבצע הערכה מעמיקה יותר. בברכה, קובי.