עצבנות אצל ילד בן 7

שלום, בני בן ה -7 ילד אהוב על חבריו , שובב ושלטן, הוא מתעצבן מאוד מהר מכל דבר אם אחותו הקטנה מסתירה לו את הטלויזיה הוא מתחיל לצעוק ויכול לקום ולדחוף אותה , אם אני שואלת אותו שאלה ולא הבנתי את התשובה הוא ישר מתעצבן ואומר אוף איזה אמא לא מבינה , אלו רק דוגמאות קטנות ויש רבות אחרות, האוירה בבית מאוד כעוסה בגללו ואפילו הדבר גורם לבעלי ולי להתווכח בינינו . מאוד קשה לי להמשיך ככה בחיינו כאשר לבני יש "פיוז קצר", אציין שעם חבריו איני רואה התנהגות שכזו ממה ששמתי לב( כאשר באים אליו חברים ומפגשים אחרים שיצא לי לראותו עם חבריו ), אציין גם שבני מאוד איפולסיבי כלומר אם בן דודו בן ה-3 יקח לו משהו או אחותו הקטנה בת ה-4 תרגיז אותו אין לו בעיה וללא מחשבה שהם קטנים לדחוף ולהרביץ להם, פועל באותו רגע ולא חושב פעמיים, אודה לעזרה איך אני אמורה לשנות את התקפי הזעם שלא יגיב בעצבנות , שיהיה יותר סבלני , ופחות אימופלסיבי. תודה

שלום, מה שאת מתארת לא נשמע כמו בעיה "אישיותית", אלא בעיה של וויסות ועמידות לתסכול. היכולת להגיב בסלחנות וסבלנות, כמו שאת מצפה מבנך, מתפתחת בהדרגה לאורך שנות הילדות, בסיועם ועידודם של ההורים, שאמורים להציב את הגבולות, להפגיש את הילד עם תסכולים ואכזבות, וללמדו כיצד ראוי ובלתי ראוי להגיב. אני מזכירה כי אין הכוונה לשיחות או תוכחות, אלא ליכולת של ההורה לייצר מערך תגמולים (חיוביים או שליליים) טבעיים, שילמדו את הילד איך כדאי ולא כדאי להתנהג. מה שמחזק את השערתי, היא העובדה שאת ובעלך מתווכחים בעקבות התנהגותו, מה שיכול להעיד על כך שאין מדיניות ברורה ועקבית. אני ממליצה בחום להגיע להדרכת הורים קצרה, שבה תוכלו לרכוש כלים יעילים להתמודדות עם ההתפרצויות וההתנהגויות התוקפניות. עד אז, אל תאפשרי לו לפגוע בילדים קטנים ממנו, גם במחיר של הפרדה מוחלטת ביניהם, כולל הרחקה שלו לחדר אחר או הרחקה שלכם (מרצון) אל מחוץ לטווח הגעתו. בהצלחה ליאת