שיתוף הילדה

שלום ליאת, אני אמא לילדה בת 14 . כשהיא הייתה בת שלוש אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית לתקופה של שלושה חודשים ,ועוד שלוש פעמים לתקופות קצרות יותר עד שהיא היתה בת חמש וחצי ,היא באה לבקר אותי כל יום עם בעלי ,מידיי פעם בכתה שאני אבוא הביתה .בגילאים אלו לא יכולתי להסביר לה למה אני בבית חולים( סבלתי מדיכאון עם נסיונות אובדניים ומעט בעיית שתייה אני כבר במצב מצויין בערך כשש שנים . נמצאת במעקב פסיכולוגי (ללא תרופות).ברור לי שהיא זוכרת את התקופה הזאת ושאם פעם היא תצטרך לבקר מישהו בבית חולים היא תזהה. כמובן שהדכאון שלי גם התבטא בשכיבה ממושכת במיטה ,בקושי לקחת אותה לגן וכד. היום ,כמו שאמרתי, אני מרגישה מצויין ועובדת עם משתקמים שאת חלקם הבת שלי מכירה והיא מתעניינת מה יש להם ומזה סכיזופרניה . ולשאלה שלי : אני לא יודעת אם וכיצד לספר לה \ לדבר איתה על התקופה ההיא? יש לציין שהקשר שלנו חם וקרוב והיא ילדה בוגרת מאוד !,אני ( ולא רק אני )מרגישה שאני מדברת עם בן אדם מבוגר ולא עם בת 14.ברור לי שזה השפיע עלייה ואני לא יודעת מה היא זוכרת במודע ומה לא.. תודה מראש.

שלום אורית, לעיתים, הילדים שלנו נאלצים להתמודד עם אירועי חיים קשים, אשר גם אם רצינו, לא הצלחנו לחסוך מהם. לא ברור כמה מאותה תקופה נחרט בתודעתה של בתך, אך אני נוטה להסכים לכך שאירועים משמעותיים כגון אלה מותירים את חותמם על חיי הנפש. אין זה אומר שבתך ניזוקה מהבחינה הפסיכולוגית, אלא רק שיהיה עליה לדעת ולהבין (כמו כולנו, בעצם, כאשר אנו מתחקים אחר אירועים משמעותיים מראשית חיינו, שיש להם פוטנציאל מעצב). לתחושתי, בגיל 14 בתך כבר יכולה לשמוע ולהבין, אך לא בטוח שזה בהכרח הזמן ה'נכון'. נדמה לי שאפשר לנצל את התעניינותה כדי לבדוק בזהירות ובעקיפין מה היא יודעת או זוכרת. בעיני, מידע המגיע בהדרגה ובאופן טבעי (דרך השאלות שהיא שואלת), עדיף על פני "הנחתה" של תוכן מורכב ורגיש, חשוב ככל שיהיה. אני ממליצה מאד להיעזר בטיפול שלך, גם כדי לדון בסוגיה זו, ולהעריך את יכולתה של הילדה לשמוע ולהכיל מידע שכזה. לסיכום, אני סבורה שיהיה עליה לדעת, והשאלה מתי ואיך נשארת פתוחה לדיון ושיקול דעת. בברכה ליאת