טיפוס קר מאד

אני כבן 28, רווק, ללא חברה כל השנים, ומרגיש בודד. הקשרים החברתיים שלי הם מאד קצרים. אני לא נהנה בחברת בני אדם, אני לחוץ שם. נכון מצד אחד אני נחשב בחור טוב וגם חברותי כי לא פוגע באף אחד ומתייחס יפה לכולם, אבל כל חבריי קוראים לי 'השתקן' ו'בונקר', אני לא מצליח להפתח כמו חברים רגילים, וכך גם אינני יכול לבטאות אהבה. אני חושש אפילו שאני באמת לא מסוגל לאהוב.וזה מפחיד מה זה, אני אדם רע? והאם זה נכון שפסיכולוג יוכל לעזור לי לצאת מ'הבונקר', להיות איש חדש? וכמה זמן זה לוקח טיפול? ומה הדברים שיגרמו לי להיות יותר פתוח ומדבר? ומה החלק הקשה שבטיפול? אני מאד אודה אם תעזר לי

שלום דויד, סגירות ומופנמות הן תכונות אישיות, ובמידה רבה מלוות אותנו לאורך חיינו. עם זאת, גם הביישנים והסגורים יכולים ללמוד להתנהל בסיטואציות בינאישיות וחברתיות בצורה טובה, ובכך לקיים אורח חיים נורמלי ותקין. הבשורה הרעה היא, שככל הנראה לא תהיה איש חדש. פיתרונות קסם אינם חלק מחיינו, לפחות ברוב המקרים. הבשורה הטובה היא, שמרביתנו מצליחים לחיות בשלום עם מגבלותינו, וללמוד להתנהל בכל זאת בצורה שתתאים לנו. אין לי ספק שאינך אדם רע, ושאתה מסוגל לאהוב כשאר בני גילך. לפעמים קשה לאנשים מסוימים עם קרבה ואינטימיות, ואלה בהחלט סוגיות שמקבלות מענה בטיפול פסיכולוגי. במידה רבה, היכולת להיות בטיפול מקדימה את היכולת להיות בקשר אינטימי בינאישי ורומנטי. מאחר ולכל אדם קצב משלו, קשה להתנבא לגבי משך הטיפול. פרויד אמר פעם שמשך המסע הוא כגודל צעדיו של הנווד, ואני אוהבת את ההמשגה הזו. מעודדת אותך בכל פה לפנות לטיפול ולהתעקש עליו, ועליך. הקושי, יש להניח, יהיה ביכולת לבטוח ולשמר יחסי קרבה. מקווה שתצליח להתעקש וליהנות מהפירות. דרך צלחה ליאת