שלום

יש לי ילד מותק בן 5 שנותן המון כבוד לאחיו הגדול בן ה-10 ולנו גם ילד ממש חמוד הבעיה למעשה 2 בעיות הן: 1) כשהוא מתרגז על משהו ונכנס לבכי היסטרי קשה מאד מאד להרגיעו כל הנסיונות ממש קשים ויכול לקחת לו גם חצי שעה להירגע לפעמים מרוב עצבים הוא הורס דברים בבית כדי כמובן גם לעצבן אותנו זה קורה לרוב כי הוא לא מקבל תמיד את מה שהוא רוצה. 2) הוא אוהב כמו כל ילד לעשות לנו דווקא לדוגמא אני אומרת לו להתפשט כדי להתקלח אז הוא לא עושה זאת או כל מיני דברים אחרים ואז אנחנו מתחילים להתעצבן וכשהוא רואה שאנחנו מגיבים בכעס למעשיו הוא עושה עוד יותר דברים בכוונה וזה גם לזרוק דברים לצחוק לנו בפנים וכמובן לסרב לדברים שאנו אומרים שמתי לב שצעקות והסברים לא תמיד עוזרים והמצב של ה"דווקא" רק מחמיר מה עליי לעשות כדי שיקשיב לי יותר ללא מריבות וצעקות?

שלום נירה, הילד המתוק שלך לא קיבל הזדמנות ללמוד להתאפק, לוותר או להתמודד עם מצב של התנגשות רצונות. הוא כן למד שבאמצעות בכי או התקף זעם הרסני הוא מצליח להזיז אתכם מעמדתכם ולהשיג את רצונו, גם שהוא מנוגד לזה שלכם. הילד שלך יקשיב לך כשהוא ידע שאת באמת מתכוונת למה שאת אומרת. כדי שזה יקרה, תצטרכי לדבר פחות ולפעול יותר. צעקות והסברים אינם יעילים בשעת משבר. במקומם, תוכלי לקום ולעשות: לעצור אותו פיזית כשהוא מנסה להרוס דברים בבית, ולא לאפשר זאת גם אם יהיה צורך לרסנו בכוח (מבלי להרביץ!). לקחת אותו למקלחת אחרי התראה אחת בלבד, להפשיט אותו מבלי לדבר, לרחוץ אותו מהר וללא דיבורים, כך שיפסיד את חוויית הכיף שהיה יכול להרוויח לו שיתף פעולה. כאשר הוא זורק דברים בכעס, עצרו אותו והרחיקו אותו מהסיטואציה. כאשר הוא בוכה בכי היסטרי, תוכלו לגלות הבנה והשתתפות בצערו, אך לא להיכנע לדרישותיו אם אינן מוצדקות. תוכלו לומר "אנחנו רואים כמה קשה לך לוותר. זה באמת לא פשוט, אבל עכשיו תורו של אחיך לשחק במחשב. כשתרגע, אתה מוזמן לבוא לחיבוק". זכרי שכאשר את אומרת משהו ומאפשרת לו 'לצפצף' על כך, הוא לומד שלדברייך ערך מועט, אם בכלל, והסיכוי שיקשיב לך נמוך. אשמח אם תשתפי אותנו איך הולך. בהצלחה ליאת

תודה רבה!