לספר על גירושין

שלום. יש לי ילדה בת ארבע וחצי. אני ואבא שלה מתגרשים. הוא אמור לעזוב את הדירה ב1/09. לא סיפרנו כלום לילדה וגם לא דיברנו על גירושין ומעבר לידה. הבעיה היא שכנראה שהיא מבינה מה קורה די מדוייק ולכן בזמן אחרון מאוד נתפסת לאבא וכל בזמן מציירת אותנו ביחד ורוצה שנלך אתה ביחד. אם הוא יוצא רגע למכולת ישר שואלת איפה אבא והיום אמרה לי " את רוצה לגרש אותו ". אני והוא לא מדברים בינינו ואם יש תקשורת היא באווירה של מתח ועצבים. חשבנו לספר לילדה על המעבר ופרידה רק יומיים לפני המועד אבל עקב התנהגותה בזמן האחרון אני מבינה שהיא בונה לעצמה סרטים בראש מה שנקרא ושאלה מה עושים ומה אומרים עכשיו כי עד מעבר יש עוד שלושה חודשים ולא נראה לי שמצב של חוסר וודאות בנוסף לבניית סיפור לעצמה הוא כל כך בריא אודה לליאת על התשובה

שלום אריאל, כפי שאת רואה בעצמך, ילדים הם יצורים תבוניים ומסיקי מסקנות, וקשה להוליכם שולל. הילדה שלכם חווה את האווירה המתוחה בבית, ואולי גם שומעת אמירות כאלה ואחרות, שמעוררות תחושת מתח ודחק. יתכן שהסיקה על ה"גירוש" לכאורה, דרך אמירות אחרות, שנאמרו בהיסח הדעת, אמירות שיש בהן מילים דומות כמו "להתגרש", "גירושין" וכד'. כרגע, אני סבורה שאין טעם לדון איתה בנושא, ואפשר לדחות אותו (מולה) עד לשבוע-שבועיים לפני שאבא עוזב. יומיים לפני זה קצת מאוחר לטעמי. אם היא שואלת מפורשות עליכם, אפשר לומר בפשטות שקצת קשה לכם יחד, ושאתם תמצאו לכך את הפיתרון. כך אינכם מסבכים אותה עם כל מורכבותו של המצב, ועדיין מכינים אותה לרעיון הפרידה. מזכירה לכם, ולכל ההורים המתגרשים/גרושים, שהסתגלות טובה של הילדים למצב העדין הזה קשורה ליכולתם של ההורים לקיים תקשורת פתוחה ושוטפת, תוך שמירה על עמדה מכבדת זה כלפי זו, ושיתוף פעולה מהודק ככל הנוגע לילדם המשותף. בהצלחה ליאת