התקפי כעס/זעם אצל בת שנה וחצי

ליאת שלום בתנו הקטנה בת שנה וחצי. תגובותיה במצבים בהם לא מקבלת את מבוקשה חזקות מאוד: צרחות, בכי, צביטות, תלישת שער מראשה, מכות למי ששמחזיק אותה ברגעים אלה, ועוד... איך להגיב ברגעים אלה?? נעזרנו בך מאוד כשהתמודדנו עם ההתנהגויות הלא רצויות של בתנו הגדולה (כרגע בת שלוש וחצי) - כל עצותיך ייושמו בהצלחה! אך אצל הקטנה העוצמה הרבה יותר חזקה וגם ההתנהגויות הללו הופיעו הרבה יותר מוקדם, ואני מרגישה שחסרים לי כלים להתמוודדות עם ההתנהגויות המתוארות שמותאמים לגיל צעיר כל כך - שנה וחצי. תודה רבה רבה

עלי להוסיף כי מדובר בפעוטה מפותחת מאוד לגילה, תקשורתית, מסתגלת היטב ונבונה. ההתנהגויות שתיארתי עוצמתיות אך גם קצרות מאוד מבחינת משך הזמן שלהן. מה שאנחנו עושים עכשיו זה לעצור אותה (מלחטוף צעצוע, מלעמוד על השולחן, מלקפוץ מגובה רב, וכדומה - תלוי מצב)ולהגיד ברוגע ובנחישות "אני לא מרשה. לא חוטפים / לא דוחפים / לא עומדים על השולחן". היא משתוללת בעוצמה כמה שניות (עד דקה) אך גם נרגעת מהר. האם זו תגובה נכונה? ומהי התגובה הנכונה לניסיונות שלה לתלוש שער מראשה? כרגע אנו עוצרים לה את היד ואומרים שאנו לא מרשים. האם זה נכון למקד את תשומת הלב בפעולה זו? ושוב תודה

שלום מיכל, נשמע שבסה"כ אתם פועלים באופן נכון ומידתי. על פניו נראה כי בתך מגיבה לתסכול אותו היא מתקשה להכיל, לכן חשוב להמשיך ולהציב לה גבול באופן עקבי ופרופורציונאלי, הן מבחינת התגובה והן מבחינת האיכות הרגשית שלה. כלומר, לשמור על קור רוח, אסרטיביות, רגישות ואמפתיה למצוקה שלה. חשוב לשים לב ובחון עם עצמכם מתי ועד כמה יש צורך במעורבות שלכם בסיטואציות השונות, להשתדל והימנע מחיזוק חיובי להתנהגויות שליליות. כך לדוגמה, אם היא חוטפת צעצוע לאחותה, אני מציע לחזק את אחותה לעמוד על שלה ולצמצם את תשומת הלב לו הקטנה זוכה בעקבות התנהגותה השלילית. בנוגע לתלישת השיער, בשלב הזה אני מציע לנהוג באופן דומה לכל התקף זעם אחר, לחבק אותה בטרם היא תולשת את שיערה ולמנוע ממנה בעדינות מלתלוש את שיערה. אם את מרגישה שמדובר כאן במשהו שקצת יוצא משליטה או למען הסר ספק, אתם יכולים לפנות להדרכת הורים קצרה שלרוב עוזרת במצבים כאלו. קובי

תודה רבה על תשובתך.