כיצד מתמודדים עם הסיטואציה הבאה?

הסיטואציה שבה ילד בין גילאי 3-5 לערך רוצה שיקנו לו משהו אך ההורה מסרב. הילד בתגובה פוצח בהתפרצות, בוכה צועק ומשתולל. משתטח על הרצפה באמצע הקניון מסרב להשלים עם התסכול שחווה . האם על ההורה להתעלם מהתנהגות זו ובמקביל לא להכנע ולא לקנות לילד . האם על ההורה לכעוס ולגרור את הילד הביתה מיד כי ככה לא מתנהגים במקום ציבורי? אולי תגובה אחרת מצד ההורה שנחשבת נכנה יותר? מה היית מציעה? כמו כן מעוניינת להבין האם זו התנהגות טיפוסית אופיינית לילדים שמגיבים כך? או שדרך חינוך נכון , אולי אפילו בשנים היותר מוקדמות, אפשר למנוע את ההתפתחות של התנהגויות כאלה מוגזמות וקשות של הילד ושידע לשאת תסכול ולא לחטוף טנטרומים כאלה?? אשמח להחכים. תודה. (מישהו אמר לי שמחשבה על סיטואציות כאלה כהורה עתידי מול ילד גורמות לו לאימה מפניהן ולכן הוא מתלבט אם בכלל להיות הורה ולסבול את זה. לכן שואלת כיצד מתמודדים. ואם אפשר, כיצד להקדים תרופה למכה) תודה רבה

שלום, ילדים המשתטחים בצרחות על הרצפה עושים זאת בדר"כ *לאחר* (מדגישה שוב: לאחר!) שלמדו כי זוהי דרך מצויינת לגרום להורה הנבוך להיכנע. יש משפחות רבות מאד שאינן מתמודדות עם הסיטואציה הזו, פשוט כי ההורים השכילו להציב את הגבול בזמן. הדרך להתמודד עם זה לא מתחילה בסופר או בקניון, כי אם בבית. חשוב לא להיכנע לדרישות לא הגיוניות או לא מתאימות, גם מול צווחות. לעתים, הורים טובים ויעילים, שיודעים להציב את הגבול היטב בבית, נכנעים בחוץ, כדי לא להיתפס אכזריים או "מפירי הסדר הציבורי". משנכנעו פעם אחת, הילד כבר יודע ששם נקודת התורפה ואפשר לחזור על הסצינה. במצב כזה, יש לקחת את הילד בשקט, לצאת מהקניון ולחזור הביתה. אחרי הכל, החינוך של הילד שלנו חשוב יותר מהרגע המביך שאולי נחווה שם, מול העיניים הזרות. בברכה ליאת