בתי המתבגרת מדברת אליי לא יפה

שלום, כבר מזה חודשיים שבתי, 13.6, מדברת אליי בצורה לא יפה. היא עונה תשובות מאוד אימפולסיביות וחצופות וכאילו לא מבינה מה לא בסדר בהתנהגותה. היא מדברת כך גם כלפי אחותה הקטנה ולפעמים גם כלפי אביה. אני מבינה שהיא בגיל ההתבגרות, אך לדעתי היא חוצה גבולות. אני לא מסכימה לשפה כזו או לדיבור שכזה אצלי בבית. שאלתי היא איך לנהוג. האם עליי להעלים עין לעתים או לעמוד על שלי ולדרוש שתדבר אליי בכבוד בכל מחיר? ואם כן.. מה מומלץ לעשות? תודה

שלום רוני, אני מסכימה מאד עם מה שאת אומרת: מצד אחד, בתך נמצאת בגיל ההתבגרות, ולכן (לפחות בתיאוריה) אפשר לגלות סלחנות מה, ולהתייחס אל הדיבור המחוצף שלה כאל חלק ממרד הנעורים הנורמטיבי. אחרי הכל, המשימה ההתפתחותית לשעל הפרק היא יצירת זהות נפרדת מזו של ההורים, ולפעמים לצורך כך מתבגרים "בועטים" בכל מה שבסביבה. לצד ההבנה הזו, נחוצים גבולות וכבוד בסיסי כלפי בני הבית, וגם על כך חשוב לא לוותר. נדמה לי שנדרש כאן 'להטוט' לא פשוט, בין הנכונות להיות סלחניים, לבין הצורך לשמור על הכללים. לפעמים מוטב להבליג קצת, כדי לא לריב *כל* הזמן, אך אם הגבול נחצה באופן בוטה, אני מציעה לבחור בתגובה חינוכית עקבית וחד משמעית שמתאימה לכם. למשל, חוסר התייחסות כלפיה (שזו תוצאה טבעית של התנהגות פוגענית) למספר שעות, מניעת צ'ופרים של רצון טוב (כמו הסעות, קניות בקניון, או בילוי משותף), וכד'. חשוב שהסנקציה לא תוצג לה כ"עונש", אלא כתוצאה טבעית ככל האפשר ("כשאת מדברת אלי ככה, אני נפגעת ומרגישה צורך להתרחק ממך, גם כדי לא להיפגע יותר, וגם כדי להירגע. ייקח לי קצת זמן. בינתיים תפני לאבא. אני צריכה עוד קצת זמן לעצמי"). אישית, אני מאמינה שעמדה כזו עדיפה על "לדרוש ממנה לדבר אלייך בכבוד". זכרי שלפעולות והתנהגויות יש אפקט גדול בהרבה על פני דיבורים ותוכחות. אם היא תרגיש שהיא מאבדת אותך לזמן מה בכל פעם שהיא מתחצפת, היא תחשוב פעמיים לפני הפעם הבאה. בהצלחה ויישר כוח. וגם חג שמח... ליאת