שקרים של בן 9.5

שלום, בני בן ה9.5 שיקר לנו בסיטואציות שנות. הוא עשה מעשה אסור ובו לקח משהו ממכשיר הטלפון של אביו בגלל שכעס עליו, כאשר אביו גילה שחסר לו חלק בטלפון, פנה אל בני הבית בשאלה האם ראו את החלק, כמובן שאף אחד לא ידע במה מדובר, ולמרות שחשדנו בבן שלקח אותו, לא האשמנו אלא פנינו אליו באלה כמו לכולם. הוא התמם ואמר כי לא ראה ולא יודע דבר. ניסינו לחפש כולם יחד על מנת לאפשר לו "למצוא" את החלק ולהביא אותו אולם הוא לא שיתף פעולה. עבר הלילה ובבוקר סיפרתי לו שאת החלק שצריך להחליף בחדש צריך לקנות בהרבה מאוד כסף וכדאי שכולנו שוב נחפש. באופן פלאי החלק "הופיע" על השולחן שלי בחדר השינה. התעמתנו איתו ושאלנו מדוע הוא לא מודה בזה שלקח, והסברנו שאנו כועסים בגלל אי ההודאה ולא בגלל הלקיחה של החלק, מעדיפים שיודה ולא ישקר אך הוא בשלו, "לא לקחתי, זה לא אני..." מיקרה כזה כבר קרה עו פעמיים לפחות, שהוא עושה מעשה ואז לא מודה שהוא זה שגרם לעניין ומתמם בפנים חתומות שאינו יודע על מה מדובר. אמרנו לו שאנחנו מאוכזבים מכך שלא הודה במעשה, וזה מה שמכעיס אותנו. למרות שנתנו לו כמה פעמים סולם לרדת בו ולצאת מהשקר. איך מטפלים בעניין על מנת שלא יהפוך את העניין להרגל? תודה

שלום עירית, ההתנהגויות שאת מתארת (שקרים, לקיחת דברים ללא רשות) קשורות בדר"כ למצבים רגשיים מורכבים, קשיים בתקשורת המשפחתית, כעסים ישירים או עקיפים, ולפעמים כל זה גם יחד. לגבי שקרים, נאמר כאן כבר פעמים רבות - המוטיבציה של הילדים דומה מאד לזו שלנו, המבוגרים: אנחנו משקרים כדי לא להסתבך, או כאשר אנו סבורים שאמירת האמת תהיה גרועה יותר. באקלים משפחתי חם, לא שיפוטי, פתוח ומקבל - הסיכוי לשקרים 'פתולוגיים' נמוך יותר. כרגע, גם לאור ניסיון העבר, אני מציעה לנסות להשתחרר מהצורך "לצוד" אותו בדבר שקר, ולהניח מראש שאם הוא עשה משהו שאינו ראוי, הוא כנראה מעוגן באיזה היגיון פנימי ילדי, ולא באישיות עבריינית. מוטב לטפל בכעסים שלו על אבא, ופחות בדרך שבה בחר להתמודד אתם. אם תכירו בכעס שלו (או אולי בתחושות הקיפוח/מרמור/קנאה, וכו') ותתנו לרגשותיו תיקוף ומקום, הצורך שלו "להתנהג אותם" יפחת. אם תרגישו שההתנהגויות הבעייתיות נמשכות, מוטב להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני שיעזור לכם. בהצלחה ליאת