ילד בן 8 שמפחד ממוות

שלום, הבן שלי חווה מוות של סבו (מזקנה) לפני שלוש שנים. מאז הוא מתעסק המון עם מוות, ובעיקר בשעות שלפני השינה הוא מתחיל לדבר על כך שהוא מפחד שאנחנו ההורים נמות ושהוא יישאר לבד, תוך כדי דיבור הוא מתחיל לבכות ולוקח לנו המון זמן להרגיע אותו. השיחות על מוות גולשות לפעמים גם לשיחות על כך שהוא מרגיש הכי בודד בעולם, שאין לו חברים ושאף אחד לא אוהב אותו (דבר שאינו נכון בכלל. יש לו המון חברים שמגיעים אלינו הביתה והוא הולך אליהם, במהלך היום הוא ילד ערני, חברותי ומלא שמחת חיים). עם הזמן הוא התחיל לקרוא למחשבות האלה בשם "מחשבות רעות" וקרה לא מעט שהוא פתאום בלי שום סיבה, גם באמצע היום, ניגש אלי אומר שמתחילות לו המחשבות הרעות ושאני אעשה משהו להרחיק אותן (בדר"כ אני מספרת לו סיפור מצחיק או מזכירה לו משהו נחמד שקרה באותו יום). כדי להרגיע אותו לפני השינה יש לנו טקס קבוע של הרחקת המחשבות הרעות. רציתי לשאול איך אנחנו מתמודדים עם ההתנהגות הזו? האם זו התנהגות נורמלית? האם צריך לקחת אותו לייעוץ פסיכולוגי? אני רוצה לציין שהוא ילד מאוד חכם ובוגר, הוא הילד הכי קטן במשפחה ויש לו אח ואחות בני 14, הוא סובל עדיין מהרטבת לילה (אחת לשבועיים בערך) למרות טיפול בן 3 שנים בביופידבק וזמזם. (יש לי הרגשה שההרטבה קשורה למצבו הנפשי ולכן הוא לא מצליח להיגמל). אשמח לייעוץ.

שלום ברכה, המוות הוא נושא שמעסיק את כולנו בשלב זה או אחר, ואת הילדים החכמים הוא עלול להציף לא מעט. מעבר לפחד עצמו, אליו חשוב להתייחס בהבנה ואמפתיה קשובה, הילדים מגלים של"מחשבות הרעות" יכולות להיות השלכות פרקטיות מרחיקות לכת - הן מגייסות את ההורים, מזכות את הילד בזמן איכות חריג, ומחדדות את ההקשבה והזמינות של ההורה יותר מהרגיל. הילד - כמובן - לא עושה מניפולציה מודעת, אך רצוי שהמבוגר ייקח בחשבון את האפשרות הזו, ויעודד את הילד למצוא את הכוחות להתמודד גם בעזרת המשאבים שלו. כאשר הילד מביע דאגה (אמיתית מאד!) מהאפשרות שתמותו, אמרו בקצרה (רצוי בחיוך) שאין לכם תכניות כאלה כרגע, ושאתם עושים כמיטב יכולתכם לחיות עד זקנה ושיבה. אין טעם או צורך לדון שוב ושוב בנושא הזה, ואפשר לפתור אותו גם באמירות כמו "לכולנו יש לפעמים מחשבות רעות. אני סומכת עליך שתמצא דרך להעסיק את עצמך במשהו נעים". אם זה לפני השינה, נסי לקצר. למדי אותו לגייס מחשבות חיוביות ויצירתיות כנגד אלה ה'רעות', כדי לפתח אצלו יכולת הרגעה עצמית. זכרי שעיסוק יתר בנושא, רחמים, ואפילו ניסיונות כנים שלך להסיח את דעתו - עלולים 'לתגמל' את החרדה ברווחים משניים. אם, בכל זאת, המצב אינו משתפר תוך זמן סביר, פני להדרכה הורית או התייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני. מזמינה אותך, בנוסף, להיעזר בלשונית ה"חיפוש" כאן למעלה, ולמצוא דיונים נוספים בנושא המוות, שהופיעו די הרבה כאן בפורום שלנו בעבר. שניבדל לחיים ארוכים ושמחים, עד 120! ליאת