פיספוסים בגמילה

ליאת שלום. הבן שלי בן השנתיים וחצי בגמילה מחיתולים. כל החברים שלו במעון גם בגמילה והוא החליט לפני כחודש שגם הוא מוריד טיטול. אנחנו זרמנו איתו למרות שלא חשבנו שהוא ממש מוכן. במעון הוא כמעט ולא מפספס רק בשינה או כשהם מחוץ למעון. בבית לעומת זאת הוא כמעט ורק מפספס, גם קקי וגם פיפי. אני יודעת שהוא יודע ללכת אבל הוא מפספס בכל זאת. זה נעשה יותר ויותר גרוע וממש מסרב לפעמים ללכת גם כשאני רואה שהוא צריך. אני אומרת לו שזה עצוב לי כי הוא ילד גדול ויודע ללכת לבד, ניסיתי גם עם פרסים. אני לא יודעת איך להתייחס לפספוסים ואיך ליצור מציאות שהוא יסכים ללכת בבית לשירותים ולא יפספס. אני מאמינה שזה קשור- יש לו אח בן 7 חודשים שלפעמים נמצא הרבה על הידיים אבל אני מאוד משתדלת לתת גם לגדול תשומת לב. מחכה לתשובתך תודה אליענה

שלום אליענה, ילד בגיל שנתיים וחצי כבר בשל לתהליך. אדגיש שוב מה שנכתב כאן לא פעם - תהליך הגמילה הוא במהותו יוזמה של המבוגרים, הדורשים מן הילד לעשות את צרכיו במקום המיועד לכך. אני מציעה, אם כך, להתחיל לקחת חלק פעיל ויוזם בתהליך, ולא להסתפק ב'לזרום' עם היוזמה של הילד. ראשית, אני ממליצה לך מאד לקרוא את המאמרים ברשת, המכוונים ומנחים את ההורים כיצד לעשות זאת נכון. בתהליך הגמילה חשוב מאד להימנע מטעויות, כדי לא ליצור בעיות מעבר לקשיי הגמילה הטבעיים. עלייך לזכור שפספוסים הם חלק מהתהליך, לפחות בתחילתו, וחשוב להימנע מכעס או זלזול. אם את מבינה שישנה אפשרות של קנאה באחיו הקטן (ילדים קטנים, שנולד להם אח תינוק, מאד לא אוהבים שמבקשים מהם להיות גדולים)נסי לעזור ולפוגג אותה. אל תשלחי אותו לעשות קקי בשירותים לבד "כמו גדול". להפך, הזמיני אותו לישיבה נעימה על הסיר דווקא בחברתך. שבו לצידו, עודדו אותו, ספרו לו סיפור, שירו לו שירים - נסו להפוך את עשיית הצרכים למשהו נעים, ולא להגלייה אל חדר השירותים. אם תרגישי שקשה לך, נסי להיעזר בהדרכת הורים קצרה, מפסיכולוג ילדים או מצוות הגן שלכם. זה מומלץ גם כדי ללמוד ולקבל כלים, וגם כדי לקבל עידוד ותמיכה בתהליך הזה, שיכול לפעמים להיות מתיש ומתסכל. בהצלחה ליאת