סרבנות- מה לעשות

שלום רב, בתי שנתיים וחודשיים. כבר בתור תינוקת ינקה מעט מאוד, אכלה מעט מאוד וכך זה עד היום. אם כי מרגע כניסתה לגן חל שיפור בכמויות האוכל מדיווחי הגננות וגם בנושא השתיה - שותה כי כולם שותים. פרט לנושא זה מפותחת מאוד מבחינה קוגנטיבית ובעיקר שפתית, הרבה מעבר לגילה, מלאת בטחון ודעתנית. הקושי הוא שמרגע שמגיעה מהגן הביתה מסרבת לשתות. ניסיתי להתעלם ורק להוות דוגמה בכך שאני שותה והיא פשוט לא שתתה כלום (רק 10 מ"ל) שזה במשך שעות, מארבע אחהצ עד תשע בערב. ניסיתי לקנות בקבוקים מעניינים, זה החזיק כמה ימים והיא ה בינה את הרעיון. ניסיתי כל מיני משחקים כמו מחבואים עם מים וזה גם לא עזר ועוד ועוד רעיונות יצירתיים.... ניסיתי צ'ופרים וחיזוקים- "אם תשתי אתן לך הפתעה". עכשיו זה ממש לא עובד- היא רוצה את ההפתעה קודם ואחרת פשוט בוכה ולא מוכנה לשתות. בקיצור- לא דוגמה אישית, לא בקבוק מעניין, לא לעזוב אותה בשקט - הילדה לא שותה ובעקבות כך סובלת מעצירויות קשות וכאבים, אלא אם אני מתעקשת. מאידך אני מרגישה שאני יוצרת לה "שריטה". רופא שלה אמר- את צריכה להכריח אותה לשתות. איך לעשות זו מבלי ליצור לה משקעים בנושא? אני ממש אובדת עצות וזה פוגע בבריאותה אלא אם אתעקש וזה פוגע בנפשה. תודה רבה

שלום נטע, רוב הילדים שסובלים מעצירויות אינם מגיעים לשם בגלל התייבשות, אלא דווקא על רקע תזונה דלת סיבים או כתוצאה מבעיות רגשיות (חרדה, מאבקי כוח עם ההורה, וכד'). איני תזונאית ולא רופאה, אך משוכנעת שאפשר לשמור על משק הנוזלים בגוף - במיוחד בחורף - גם בלי להכריח ילד לשתות (דרך מרק, פירות, ואפילו קרטיבים). לתחושתי, ככל שעולה מפלס החרדה שלך, וניסיונותייך היצירתיים להשקות אותה, כך קטנים סיכויי ההצלחה שלך. המלצתי לך היא פשוט להניח לה *לחלוטין* בנושא השתייה, ולסמוך על תחושת הצמא הטבעית שלה (שכנראה הצלחתם לדכא). כרגע אתן בסוג של "הורדת ידיים", ולילדים יש נטייה לנצח אותנו בגדול. אם את חוששת שלא תעמדי בזה לבדך, פני להדרכה אצל פסיכולוג ילדים מנוסה, שירגיע וינחה אותך כיצד לפעול ביעילות. בהצלחה ליאת