בת ארבע וחברות

ליאת שלום, בתי בת ארבע, הולכת לגן טרום חובה. שמתי לב לשני דברים שדי מדאיגים אותי. האחד, כשהיא נכנסת לגן ואני שרה למשל, היא אומרת לי "אמא שקט, שלא יישמעו אותך", או תליתי את התיק שלה בגן אז בלחש ובסוד היא מסבירה לי שיש להניח את התיק על הרצפה. יש לה מין חשש כזה, שהילדים יצחקו עליה על כל מיני דברים, והיא רק בת ארבע!?!..זה טבעי הדבר הזה? (לציין שהיא ילדה חייכנית עם אנרגיות בלתי נתפסות, יודעת להשתטות, והתחושה שלי שיש לה חשש גדול שמישהו יצחק עליה על משהו..) הדבר השני הוא, היום הייתי עדה למשהו שמכביד על ליבי. היא נכנסה לגן ונעמדה מול אחת הילדות (כנראה כדי לבדוק אם היא מוכנה לשחק איתה) והילדה, אמרה לה, "היום אני לא חברה שלך, יש לי חברים אחרים" והלכה. בתי בלי לחשוב פעמיים, רדפה אחריה ואמרה לה: " אז מה, אז גם אני רוצה"..אך הילדה נכנסה לחדר המשחקים בגן, ובתי נעצרה ולא המשיכה אחריה. היה משהו נואש באיך שבתי רדפה אחרי הילדה, במין לחץ כזה של "חכי, קחי אותי איתך". הרושם שלי הוא, שבתי חסרת בטחון והיא צריכה חברה בגן כדי להרגיש את הבטחון הזה. אני גם יודעת שהיא שואלת כ-ל הזמן את הילדים בגן, "את חברה שלי"?, "אתה חבר שלי"?ואולי הם למדו לנצל את זה. כמו כן, יכול להיות שאני מגזימה בדאגה שלי, אך היא רק בת ארבע. מה יהיה בעתיד? היא תהיה ילדה שתצטרך חיזוקים מהסביבה, כל הזמן? האם יש דרך להסביר לה, שהיא יכולה גם להסתדר לבד? איך אכניס בה את הבטחון העצמי הזה? תודה רבה על כל עצה.

שלום שירה, בתך נמצאת בשלב התפתחותי בו היא מפתחת מודעות חברתית, סופגת נורמות חברתיות ומתרגלת אותן. כמו כל תהליך של למידה, בתחילת התהליך היא עושה שימוש בהכללה ולאט לאט מבינה את הדקויות השונות ומבצעת הבחנה בין המצבים השונים והתגובות ה"נורמטיביות". הרצון להיות חלק מ.., חשש מביקורת בקבוצת השווים וכד' הם חלק אינטגרלי בתהליך. ביטחון עצמי יכול לסייע ולהקל בתהליך הזה. הדרך לחזק אותו עוברת דרך חוויות ואינטראקציות ופחות דרך משפטים שההורה אומר או לא אומר לילד. ביטחון עצמי הוא היכולת לומר לעצמנו, בין השאר, דברים כמו "אני חזק, אני כשיר, אני מסוגל, אני יכול, אני מצליח, אני אהוב, אני מוצלח". כדי שילד יוכל לחשוב על עצמו במונחים כאלה (או קרובים לאלה), עליו להתנסות ולפעול, ולהשיג מידה של שליטה ויכולת בסביבתו. באווירה של פינוק-יתר, למשל, הילד פחות מתמודד, פחות עושה דברים בעצמו, ולפיכך יש לו פחות הזדמנויות לקשר בין כישוריו לבין תוצאות התנהגותו. בסביבה ביקורתית ההילד מפתח חשש מכישלון, שיתוק ורגישות ייתר לסביבה. לכן, הדרך הטובה לחזק את בטחונה העצמי, משלבת - לדעתי - בין הרבה תשומת לב, השקעה, אהבה והתפעלות, לבין הצבת אתגרים, הצבת גבולות, דרישות וציפיות בתיאום עם יכולותיה. נסי לשים לב לגילויים של אסרטיביות, החלטיות וביטחון מצידה, ועודדי אותם כל עוד אינם מתנגשים עם כללי ההתנהגות בבית. עודדו את העצמאות שלה, וכבדו את דעתה גם אם אתם לא לגמראי מסכימים איתה. ככל שהיא תתגרל זאת יותר, כך היא תהיה בטוחה יותר ביכולותיה. בברכה, קובי