ילדה בת 7 מספר בעיות

שבוע טוב, ביתי בת - 7 אחות תאומה לבן. יש לי הרבה בעיות משמעת עם הילדה . נתחיל מיזה שאפשר לקרוא לה עשר פעמים והיא פשוט מתעלמת . לא עונה. זה יכול להיות בכל מצב. כשהיא מול טלויזיה, מול מחשב, או כשהיא למטה. חוץ מיזה שאני "מאיימת" עליה שגם אני אתעלם מימנה אני לא יודעת מה לעשות. וכשבאמת התעלמתי מימנה כשהיא קראה לי, היא פשוט צורחת בטרוף. בעיה נוספת, זה שצריך ממש להתחנן לפניה להיכנס למקלחת. עד שאני מאבדת את הסבלנות, ומכניסה אותה בכח, מורידה מימנה את הבגדים למרות שהיא יכולה לצרוח על זה. קשה לי מאוד עם ההתנהגות של הילדה, ועם העקשנות שלה בהרבה דברים. העלתי כאן את המעט. טודה מאוד על עצתכם. בברכת שבןע טוב,

שלום רב, התעלמות מקריאות ההורה יכולות להיות (בין השאר) עדות להפרעת קשב. אני מציינת זאת, כדי להדליק נורה אדומה, ולהזמין אותך לבירור בזמן הקרוב. כל מה שאומר בהמשך חשוב ורלוונטי גם במקרה של הפרעת קשב. ילדתך מתעלמת מפניותייך, לא כי היא ילדה רעה או מעצבנת, אלא פשוט כי היא למדה שזה אפשרי. כאשר את מאיימת עליה בהתעלמות מצדך, את פותחת למעשה חזית של מאבקי כוח, בהם את מפסידה, ונשארת מתוסכלת, עויינת ומותשת. השינוי יבוא רק ממך, כאשר תחליטי שאת עוברת למדיניות של "דבר מעט - עשה הרבה!". כאשר את קוראת לה והיא אינה עונה, אל תחזרי על בקשתך פעם נוספת, אלא פעלי. כך יש סיכוי טוב יותר שתפעלי מתוך שיקול דעת חינוכי ולא מתוך כעס, עלבון או עייפות. למשל, לאחר שביקשת ממנה פעם אחת להיכנס למקלחת, קומי, כבי את הטלוויזיה, והובילי אותה אל המקלחת. אם היא מתחילה לצרוח, אמרי בשקט שעליה להתקלח בכל מקרה, ושתוכל לבחור אם לעשות זאת בנעימים או בבכי. באופן דומה, יהיה עליה ללמוד גם בנסיבות אחרות שאת מתכוונת למה שאת אומרת. אם את קוראת לה לאכול ואינה מגיעה, היא תאלץ לאכול את האוכל קר או לא לאכול כלל. אם את מבקשת ממנה לזוז מהמחשב, דאגי שהמחשב ייסגר מרגע שביקשת. משום מה, אולי בגלל עייפות, הורים רבים מעדיפים לדבר ולא לפעול, וכך למעשה הם מלמדים את הילדים 'לצפצף' על מה שנאמר. פעולות ותוצאות מיידיות (לא איומים!) עובדות טוב יותר. ממליצה לך בחום להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים, או להיעזר בספרות ההדרכה הענפה הקיימת בנושאים של תקשורת והצבת גבולות. בהצלחה ליאת