דילמה חברתית של ילד

הבן שלי בן 6.5, בכיתה א'. יש לו בכיתה חבר מאוד טוב שמכיר אותו כבר מהגן והבן שלי מאוד קשור אליו רגשית. ההתחלה בכיתה א' לא הייתה קלה ולאט לאט הוא התאקלם חברתית והחל לשחק כדורגל בהפסקות עם הבנים של הכיתה כאשר החבר היה מצטרף גם כן. לאחרונה נכנס ילד שלישי בניהם (ילד שגם מכירים מהגן) אשר לא אוהב לשחק כדורגל ולכן הבן שלי מוותר על הכדורגל למען החבר הטוב. אציין שהכדורגל הוא תחביב מאוד אהוב עבור הבן שלי. בשבוע שעבר פנתה אלי המורה וסיפרה שלבן שלי היה יום מאוד קשה והוא השתולל בכיתה ובכה בלי סיבה. היא שאלה האם היה שינוי משמעותי התקופה האחרונה ואני ישר חשבתי על העניין הזה. בבית לקח לי המון זמן לדובב אותו, הוא היה מאוד נסער. בסופו של דבר הוא הודה שהוא מוותר על הכדורגל בגלל שהחבר לא רוצה, הוא חושש שהוא יפסיק להיות חבר שלו במידה וילך. הסברתי לו שאין קשר בין הדברים, שהוא זה שצריך להחליט עבור עצמו וזה בסדר פעם להיות עם החבר ופעם ללכת לשחק כדורגל. אציין שהחבר הוא ילד שדי משתלט על העניינים ולבן שלי לעיתים קשה לעמוד מולו. מה עוד אפשר לעשות/להגיד ע"מ להעלות לו את הבטחון?

שלום שיר, ילדים "נגררים" אחרי ילדים אחרים מתוך רצון להרגיש שייכים, חשש מדחייה וכד'. בגילו, בנך עוד לומד ומשפר את המיומנויות החברתיות שלו כך שלתפיסתי גם "להיגרר" אחרי מישהו זו חוויה חשובה בהתפתחות (בתנאי שהיא לא הופכת לכרונית או מובילה להתנהגות קיצונית). לכן, אני נוטה לחשוב שאין צורך להתערב בבחירות החברתיות שלו. אם את מזהה בעיות של חוסר ביטחון, נסי לחזק אותו ולעודד אותו (בדיוק כפי שעשית) לעצמאות, דעתנות וקבלת החלטות על פי שיקול דעתו (לעודד במילים ובהתנהגות גם אם החלטתו לא הולמת את דעתך). עד כמה שניתן, השתדלי לא לבקר או לשפוט את הבחירה שלו בחבר כזה או אחר אלא התמקדי בחוויה שלו. בשיחות איתו את יכולה לעורר את מחשבתו ולהעלות שאלות כמו- מה היה רוצה לעשות? איך יכול היה להתמודד עם זה אחרת? מה יכל לומר לחבריו? וכו', שינסה להעלות פתרונות אחרים למצבים שהם הוא חש בדילמה שבין רצונותיו לרצונותיהם של חבריו. בהצלחה קובי