היי ליאת

מה שלומך? (זוכרת אותי ?. ש' מהפורום השכן..) סבתא שלי נפטרה הבוקר. ילדי שכמעט בן 6 היה מאודדד קשור אלייה . גם אני .קשה לי . אבל אני פה.. הפעם בשביל הילד .. איך מסבירים לילד על מוות?אבדן? פרידה? שדמות קרובה כבר לא תהייה? איך לא מעבירים אלייו את התסכולים והכאב מהאובדן האישי שבי? נעים שאת פה.יום קשה שלי .. אולי אצליח לקחת ממך קצת צידה לדרך.. כמו הימים של פעם. מחבקת אותך. שרית

שלום שרית, צר לי לפגוש אותך דווקא בנסיבות עצובות אלה. לאבד אדם קרוב ואהוב זה תמיד קשה ועצוב. ילד בגיל 6 כבר מכיר בקיומו של המוות, ולכן השיח יכול להיות מוקדש דווקא לסבתא עצמה, לעיבוד הפרידה ממנה, ולאוורור הרגשות שמותה מעורר בכם. תוכלי לומר לו שסבתא מתה כי הייתה חולה/זקנה/חלשה, תוך שאת נצמדת ככל האפשר לאמת. תוכלי לומר שמי שמת אינו מרגיש דבר, ששום דבר לא כואב לו, ושגופו נקבר בבית הקברות. רצוי לאפשר לו לבטא את כל הרגשות שמתעוררים בו, כולל עצב או פחד. אני ממליצה מאד על השתתפותו של הילד במפגשים המשפחתיים בזמן השבעה, תוך שהוא נעזר בצוותא המשפחתית לחיזוק ותמיכה. זכרי שמה שעוזר לנו, המבוגרים, בוודאי עוזר גם לקטנים. אפשרי לו לשאול שאלות, ותני לו תשובות כנות ככל שתוכלי. מותר להגיד גם "אני לא יודעת או מבינה הכל". אפשר להסתכל יחד בתמונות, לצייר ציור שיזכיר את סבתא או יבטא את הרגשתו. תוכלי לומר לו שבעוד זמן מה, אם ירצה, תוכלו לבקר בקבר של סבתא, ולהניח עליו עציץ פורח או אבן קטנה. יש די הרבה ספרי ילדים שעוסקים בנושא, וגם בהם ניתן להיעזר. מקוה שלא תדעו עוד צער ליאת