חוצפה כבר בגיל 8

הי, יעל כבר התיעעצנו פעם , היינו אצלך לגבי ביתי בת ה8 שפשוט היא פונה אלינו לא פעם בחוצפה ובזילזול.. כל עונש שנותנים לא עוזר.. גם שמתעלמים לא בדיוק עוזר...פשוט אנו אובדי עצות.. \קשה לי עם החוצפה הזו..מה עושים כשהילד שלך ,שהוא הדבר הכי יקר לך מעליב אותך, או מצחצף באופן "שנשבר לך הלב"

שלום, (לא בטוח שהיית אצלי, כי אני ליאת ולא יעל :-)) בכל מקרה, אני לא מאמינה בעונשים כדרך חינוך, אלא בגישה עקבית שיש בה היגיון ורציונל. כאשר ילד שלנו מדבר אלינו בדרך מחוצפת או חסרת כבוד, עליו להרגיש שפגע בנו. עליו ללמוד להבין את הקשר בין התנהגותו לבין רגשותיו של האחר. כאשר הילדה שלך (שהכי יקרה לך בעולם) לומדת שאפשר לדבר אלייך בחוסר כבוד, ואז להמשיך ולקבל ממך יחס חם, אוהב ונדיב, היא תתקשה ללמוד את הקשר בין סיבה לתוצאה. עונש שרירותי (שאינו קשור למעשה) לא משרת את המטרה, ורק יוצר כעס או זלזול גדול יותר. כשבתך מתחצפת או מעליבה, התרחקי והתנהגי אליה כפי שהיית מתנהגת לבעלך או לחברה בעבודה לאחר שהעליבו אותך. הישארי קרירה ומרוחקת, ואל תמהרי לחזור לסדר יום, גם מול בקשת סליחה. תוכלי לומר שאת שמחה על ההתנצלות, אך שייקח לך עוד זמן כדי להירגע מהפגיעה. בגיל שמונה ההתרחקות שלך יכולה להימשך גם מספר שעות. הבהרה: כמובן שאין הכוונה ליצירת 'ברוגז' מוחלט. זה אינו רצוי ואינו הוגן כלפי הילד הקטן שעדיין זקוק לנו. הכוונה לכך שתתרחקי למצב של קרירות מרוחקת, תוך שאת (כמובן) מכינה אוכל, דואגת להמשכו של סדר היום, ואפילו נותנת נשיקת לילה טוב. אבל עושה זאת בקיצור, בפרצוף רציני (כמו מישהו שנפגע באמת), ללא הנדיבות והשמחה הרגילים שלך. אם הילדה שלך תלמד שהיא "מפסידה אותך" לאחר כל התחצפות לכמה שעות טובות, היא תעדיף להימנע ממה שירחיק אותך ממנה. בהצלחה ליאת