בת שלוש

שלום הבת שלי בת שלוש, ילדה מקסימה ! הבעיה שהיא יכולה להיות מאוד לא נעימה לסביבה... בבוקר כשמגיעה לגן לא אומרת שלום ואם אומרים לה היא עונה בכעס לחברים שלה בגן עונה בתוקפנות אם שואלים אותה משהו (למשל, מה יש לך בתיק..היא תענה - זה לא שלך...זה שלי ואל תתקרב...) מאוד בתוקפנות כלפי בני הדודים יכולה לענות גם כן באותה צורה, גם לסבים יכולה לדבר בצורה מעליבה ופוגעת עלינו לא מקובלת הצורת דיבור הזו, כאשר היא פונה אלינו כך אנחנו אומרים לה שתבקש יפה, לא נכנעים לבכי ועומדים על שלנו איך להתייחס כשהיא מדברת כך לסביבה ? ניסיתי להתעלם, ניסיתי לתווך, ניסיתי להכיל... לא עוזר... היא לא אלימה, ילדה טובה מאוד, ממושמעת, מקבלת הרבה אהבה וחיזוקים

שלום ליאת, כמה זמן זה נמשך? האם כשאתם (ההורים) לא בסביבה זה קורה פחות? בגילה הצעיר בתך מתחילה לפתח את זהותה העצמית, חוקרת את העולם את האינטראקציות החברתית, בודקת גבולות וכד'. כשזה קורה מולכם, אני חושב שיש להמשיך לנהוג כפי שאתם נוהגים כרגע, להבהיר באסרטיביות אך בעדינות (ללא כעס) שאופן הפנייה אליכם לא מקובל, להציע לה דרך אחרת לנסח את דבריה, במידה והיא מסרבת חשוב לעמוד על הדרישות שלכם כפי שאתם עושים. כאשר היא מגיבה כך כלפי אחרים, לדעתי, כדאי למזער את המעורבות שלכם עד כמה שניתן ובתנאי שלא נחצים גבולות בוטים במיוחד. ככל שהיא תזכה לתשומת לב שלכם דרך התנהגותה כך הסבירות שההתנהגות תישאר עולה, בעצם אופן ההתנהגות הזה הופך לאמצעי דרכו היא מגייסת אתכם. את ההשלכות, ואת הבנת קשר סיבה תוצאה היא תלמד דרך תגובותיהם של אחרים בסביבתה ולא מתוך מאבק מולכם. רצוי להדריך גם את הסבים ולסייע להם בעמידה מולה. בהצלחה קובי

קובי תודה אנחנו אכן עומדים על שלנו ללא כעס זה לא קורה רק לידינו אלא גם כשאיננו נמצאים ומאוד לא נעים לנו לשמוע את צורת הדיבור הזו. אנחנו לא נותנים לה תשומת לב, מנסים לא להגיד כלום, מקסימום אומרים לה בערב במרווח זמן מהמקרה או בזמן המקרה אומרים לה מה האדם מולה התכוון להגיד או רצה... לעיתים זה ממש לא נעים, בעיקר מול הסבים שמצפים שאנו ננקוט עמדה חינוכית.... ואני גם תוהה האם בתור הורים אין זו מחובתינו לחנך ולהבהיר מה עמדתינו כשהיא מדברת כך לסביבתה ?