הרדמות בגיל 3

שלום רב! בתי בת שלוש בקרוב, רגילה להרדם רק כשאני נוכחת לידה. כשאני בבית ואבא שלה לידה (וליד אחותה הגדולה) היא בוכה ומסתובבת בבית ומבקשת שאבוא. אני בקושי נעדרת בלילות ובערבים בגלל זה. מה הדרך הנכונה ל"גמול" אותה מנוחכותנו בשעת ההשכבה? או לפחות מנוכחותי הקבועה...? תודה רבה!

שלום אפרת, התשובה המיידית והמחוייכת שעלתה בראשי היא להמליץ לך להיעדר יותר בערבים, ולתת לילדתך הזדמנות ללמוד ולהיעזר גם באבא. מאחר שיהיה קשה למצוא לך תעסוקה שוטפת בערבים, ומאחר שאת מבקשת (בצדק!) תשובה רצינית, יהיה עלינו לחשוב על פיתרון נוסף. בתך נמצאת בגיל רגיש, גיל של פחדים וחששות, המגיבים היטב לנוכחותו נוסכת הביטחון של ההורה. עם זאת, לא נוכל להשתעבד לצרכי הילדים עד כדי אבסורד, ועלינו לשמור גם על עצמנו. כרגע, בתך מעדיפה את קרבתך, ומוחה בתוקף כל אימת שמישהו אחר מנסה למלא את מקומך. היא בוכה, קמה מהמיטה, ומאלצת אתכם להיכנע לדרישותיה ומחאותיה. כדי לחולל שינוי, חשוב ליצור מצב שבו אתם נענים לצורך שלה בקרבה מנחמת מצד אחד, ועומדים על זכותכם לקיים שגרת חיים נורמלית, מצד שני. לכן, אני מציעה להתחיל בכך שההחלטה "מי משכיב" תהיה שלכם, וכשמגיע תורו של אבא, ההחלטה לא תשתנה, גם אם יהיו מחאות קולניות. אבא יחזיר אותה למיטה, שוב ושוב, וישב/ישכב לידה מבלי לערב אותך. זה מבחן לא פשוט עבורך, אך זו הדרך הנכונה לאותת לה, אנחנו כאן בשבילך, אבא ואמא, שומרים עלייך ומטפלים בך באופן מלא ושיוויוני. לאחר שתתרגל לנוכחותו של אבא, אפשר יהיה לקצר את התהליך, בעזרת טקס שינה קבוע, שיסייע לה להבין מה נדרש ממנה ("מקלחת, סיפור, שיר ערש, נשיקה, לילה טוב, ולישון..."). במצב זה, מרגילים אותה להישאר במיטה גם כשההורה עוזב את החדר, גם אם יהיה עליכם להחזיר אותה למיטה שוב ושוב. אם את חושבת שיהיה לכם קשה ליישם, קחו הדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים, וקבלו ביטחון וכלים קונקרטיים לקראת המשימה. ליל מנוחה ליאת