בן שנתיים וחמישה חדשים מרביץ

שלום ליאת, בני בן השנתיים וחמישה חדשים- ילד ראשון, בריא, חייכן ומקסים. מדבר ומתקשר בצורה טובה. עד גיל שנתיים היה עם אמו ואז הוכנס למעון. בחרנו להכניס אותו למעון כחודשיים לפני לידתה של אחותו על מנת לאפשר לו להסתגל למעון לפני לידת אחותו הקטנה. ההסתגלות למעון הייתה בסך הכל טובה- היום הוא אוהב ללכת למעון ומרגיש שם בטוח. לפני 3 חודשים נולדה אחותו הקטנה. היה לו קשה והוא החל לנסות ולהרביץ לה בדרכים שונות. נשיקות שהופכות לנשיכות, ליטופים שהופכים למהלומות וכו'.. עד כה הגבנו בכמה מישורים. במישור הרגשי הקראנו סיפורים על משפחת פיל פילון הקטן שנולדה לו אחות קטנה והוא כעס. דיברנו על רגשותיו בצורה השלכתית וישירה ונתנו לגיטימציה לכעס ולקושי שלו. במקביל עודדנו וחיזקנו התנהגויות חיוביות, נתנו לו תפקידים שונים, קנינו לו עגלה עם בובה לה היה מחליף חיתולים וכו',. כאשר מרביץ אנו מרצינים מבט , אומרים בתקיפות שאסור להרביץ ומרחיקים אותו. כמובן שהאלימות היא בעיקר כאשר הקטנה עלינו או כשמתעסקים איתה. בשבועיים האחרונים חלה החמרה בהתנהגותו, הוא מרביץ לילדים רבים בגן שעשועים ובעיקר לתינוקות. לציין שהגננת אומרת שבגן הוא מתנהג יפה. ברור שהילד חווה משבר סביב הלידה אבל מה עושים תכל'ס? אנו מבינים שהשילוב של קשיי הויסות בגיל הזה יחד עם הלידה יוצרים את הקושי אך כיצד עלינו לפעול? האם להרחיק? האם לקרב? וכו'.. לתשובתך אודה.. חיים

שלום חיים, אין הרבה מה להוסיף... אני חושב שגם הניתוח של המצב מדויק מאוד ושאופן הפעולה שלכם תואם את גילו ואת המשבר שהוא חווה- גם מכילים וגם מציבים את הגבול. אתם יכולים לנסות ולבצע מעט שינויים קוסמטיים שיכולים להועיל, כמו- כשהוא מגיע ומכה אותה, תסבירו שאסור להרביץ ותציעו התנהגות חלופית כמו ליטוף, במידה והוא ממשיך תרחיקו אותה ממנו. באופן הזה אתם גם מציעים לו אלטרנטיבה חיובית לתשומת לב, ובמידה והוא לא מוכן לה, הוא חווה את ההפסד שהוא תוצר ההתנהגות שלו. אני חושב שלנו קשה להבין באמת את עומק המשבר שיכול לחוות ילד בגילו עם בואה של אחות קטנה, החרדה היא חרדה קיומית ולא פשוטה. אני מאמין שאם תמשיכו בדרך שלכם הדברים יסתדרו לאט לאט והוא יתרגל לרעיון ויבין שמקומו בלבכם נותר כשהיה. בהצלחה קובי