התאפקות

שלום בני היחיד בן השלוש וחצי התחיל מלפני יותר משבוע להתאפק וסירב לעשות פיפי. כששאלתי אותו למה הוא אמר שהוא לא רוצה שהבובול שלו יהיה ריק ואכן זה באמת מה שקורה איתו בהרבה מאוד תחומים, הוא למשל לא אוכל את כל שקית הבמבה כדי שלא ייגמרו הבמבה שבשקית ופותח שקית שניה ואוכל ממנה הוא מסרב לשתות חלב בבקבוק שלו (למרות שבעבר שתה יותר מליטר ביום) כי הוא פוחד שהבקבוק יהיה ריק. אם הוא אוכל לחם הוא משאיר פיס קטן ביד ואוחז בו לשעות ומסרב לאכול אותו זה מדאיג אותי מאוד. מה הסיבה לכך אני רוצה לציין שנחנו בבית לא חוסכים ממנו דבר להיפך אני אומרת לבעלי שאנו פשוט מגזימים בכמויות הדברים שאנו קונים לו אז מה הסיבה למה שקורה לו? מלחיץ אותנו במיוחד עניין ההתאפקות כי הוא מתאפק עד שהוא לא יכול יותר ואז הכל יורד לו במכנסיים. ואני מפחדת שהילדים בגן יתחילו להציק לו מה לעשות? נא לעזור לי

שלום לך אמא עצובה, קראתי שוב ושוב את הדברים שלך, תוך מחשבה על משמעותו של הפחד מהתרוקנות המיכל. הפחד שלא יהיה, שלא יישאר. עיני חזרו אל המשפט שלך, האומר - "אנו פשוט מגזימים בכמויות הדברים שאנו קונים לו". אני מזמינה אותך לבחון מה קורה *לך* מול האפשרות שייגמר. מול האפשרות שלא יהיה לו ה-כ-ל. יתכן שהילד שלך מתנהג את הפחד הלא מודע שלכם, המבוגרים, מפני האפשרות של מחסור. כיוון מחשבה נוסף נקשר בפחד הטבעי של ילדים מפני התוקפנות/חמדנות שלהם עצמם, הנתפסת כמי שיכולה להרוס/לרוקן את הזולת המיטיב. תהא הסיבה אשר תהיה, סביבה רגועה ונינוחה יכולה לתרום להרגעת החרדות של הילד. יש לאפשר לו לפרוק בצורה חופשית ולגיטימית את הכעסים שלו, ולבטא גם את חרדותיו בסביבה מקבלת ומשרה ביטחון. במקרה שברח פיפי במכנסיים, תוכלי להגיב עניינית, ללא כעס, ולומר משהו כמו - "אני מקווה שבפעם הבאה תספיק להגיע לשירותים". אם תרגישי שהתקריות הללו אינן חולפות או נרגעות, תוכלי להסתייע בהתייעצות עם פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת