אוננות

שלום.בתי בת 8. היא גילתה לפני שנה את האוננות.. היא יודעת שהיא יכולה לאונן, אבל רק בחדר שלה, וכשהיא לבד. יותר מחצי שנה, היא מאוננת כל לילה, לפני השינה, בטענה ש"אם אני לא מאוננת, לוקח לי יותר זמן להירדם". זה קורה כל לילה במשך כמה חודשים טובים. בהתחלה זה לא הפריע לי, אבל אני פוחדת שזה כבר הפך להרגל/מעין אובססיה ואני פוחדת שהיא לא תוכל להפסיק עם זה בעתיד. ניסיתי להציע לה פעולות אחרות לעשות שירדימו אותה (לשיר, לספור כבשים וכו'...) אבל היא לא מוכנה לשמוע. האם יש כאן אפשרות להתנהגות אובססיבית? מה אני יכולה להציע לך כתחליף מתאים? תודה!

שלום שרון, אני אניח בצד את הקושי שלנו כהורים לגלות את החלקים המיניים שבילדים שלנו... לשאלתך, כמו בהרבה התנהגויות אחרות, אנחנו מסתכלים על התמונה המלאה, על התנהגות בתוך הקונטקסט הספציפי של בתך. אוננות כשלעצמה היא פעולה טבעית וכל עוד היא נעשית באופן פרטי אין בזה בעיה. אוננות מתחילה להיות בעייתית כאשר היא הופכת לדפוס התמודדות עם קושי. במצבים בהם ילד לא מוצא הנאה בתחומי חיים אחרים, נסוג חברתית ומאונן במקום פעילויות אחרות וכד'. אצל בתך, האוננות אינה בעייתית כשלעצמה אלא אם היא באה כדי לווסת חרדות או כל סיבה אחרת שבגללה היא מתקשה להירדם. במקרה כזה, צריך לבחון את אופי הקושי ואת המקור שלו. אינדיקציה נוספת היא תפקודה במהלך היום, בבי"ס, בבית והתפקוד החברתי שלה. אם היא עושה זאת רק כי זה נעים לה, ללא כל בעיה אחרת, אני חושב שמוטב להניח לה למצוא את המינון המתאים לה. קובי