בן שנתיים ושבעה חודשים זורק חפצים ומרביץ

שלום ליאת, רקע- יש לי שני ילדים, בן שנתיים ושבעה חודשים ובת תשעה חודשים.נכדים ראשונים משני הצדדים מקבלים המון תשומת לב. יש לציין שהבן מדבר מאוד רהוט עם אוצר מילים מאוד גדול. הוא זורק חפצים. בעוצמה על הרצפה עד שהם נשברים, זורק החוצה מהחלון... יכול לשחק עם משחק 15 דקות ופתאום פשוט להטיח אותו ברצפה, הוא יכול לשבת באוכל ופתאום כמעט בלי התראה להעיף צלחת, לעיתים מתוך שמחה אפילו הוא מעיף חפצים... אפילו לפעמים הוא מקבל מכה. ניסיתי המון דרכים למדר את התופעה, העלמתי את הצעצועים, כעסתי הענשתי, התעלמתי (זה היה קצת קשה) .... לא עוזר כלום. (היתה איזו נסיגה לפני חודש) אבל, הכל חזר בבום + תוספת שאם אני כועסת עליו הוא מחזיר לי בכעס וגם מרביץ לי. אני אובדת עצות. ברור לי שהוא מבין ויודע מה הוא עושה כי אחרי כל ארוע הוא אומר לי אני אתנהג יפה...אני לא אזרוק. או אם הוא מעיף צעצוע על אחותו (אני מרימה אותה ומגנה עליה... זה עובד בד"כ) הוא אומר לי, זה כואב לה היא קיבלה מכה. ממתינה לעצתך, אודליה

שלום אודליה, אני חושב שהתגובות שלך בסה"כ טובות. בגילו הצעיר של בנך קשה לקבוע אם מדובר בתופעה התנהגותית או אחרת. בכל מקרה, לתפיסתי, הדרך להתמודד עם תופעה שכזו מורכבת מכמה עקרונות. הראשון והחשוב ביותר הוא עקביות, קשר ברור בין התנהגות ותוצאה. ככל שהתגובה תהיה ברורה ועקבית כך המסרים יעברו באופן יעיל יותר. השני, להשתדל ולהימנע מתגובות בהן מעורבים כעס, תסכול וכד'. תגובות כאלו לרוב רק מנציחות את ההתנהגות הלא רצויה. אפשר להסתכל על זה כגמול רגשי שהופך לרווח משני בו הילד משליך חפץ ובתמורה כל תשומת הלב שלך מופנית אליו. לכן, כשהילד נוקט בהתנהגות כזו, נסי לומר לא שזה אסור ולא מקובל עלייך וקחי ממנו את החפץ אותו השליך. בדיוק כפי שאת מרחיקה את בתך כאשר הוא פוגע בה, התגובה הזו שלך מאוד נכונה בעיני כי היא גורמת לו להבין שהתוצאה של ההתנהגות שלו היא לאבד את חברתה. ההבנה שלו כי הוא עלול לאבד דברים בעקבות ההתנהגות שלו יכולה לסייע בהפחתת השכיחות שלה. העיקרון השלישי הוא תחלופה. אם לילד יש דחף לזרוק או להוציא אנרגיות צריך לנסות ולאפשר לו לעשות את זה במקומות מותאמים לכך. משחק בכדור, מלחמת כריות, או כל מחשבה על פעילות יצירתית אחרת שעולה בראשך. בברכה קובי