תיאור מקרה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

09/10/2013 | 21:01 | מאת: אמא

שלום ותודה על הפורום הנהדר אני רוצה לשתף אתכם בסיטואציה ותאמרו לי אם נהגתי נכון, זאת בעקבות העצות שלכם. היום אחרי הגן ביתי בת ה-4 ביקשה להזמין חברה הביתה ואני הסכמתי, הסתובבנו קצת בחוץ בגינה (ללא החברה) וכעבור זמן מה ביתי החליטה שהיא רוצה ללכת הביתה ולהגיד לחברה לבוא. רק שבמקום לבקש היא דרשה זאת בטון כועס, רגזני וצועק כמה פעמים. לפי עצתכם לא נגררתי לשיחות איתה, אלא התעלמתי לחלוטין וכאשר היא המשיכה שוב ושוב אמרתי רק במשפט אחד שאני מקשיבה כשהיא מדברת בצורה נעימה. היא לא הקשיבה ואף סובבה את הגב והלכה בהפגנתיות גם כאשר קראתי לה. אז אמרתי לה שהחברה לא תוכל לבוא (מתוך מחשבה שזה תוצאה הגיונית לצורת הדיבור שלה) היא החלה לכעוס ולבכות שהיא רוצה שהחברה תבוא. היא בכתה נורא והיה קשה להביא אותה לאוטו, באוטו התחלתי לדבר איתה (אולי זו טעות) שהיא צריכה לדבר יפה ולבקש, היא הייתה רק עסוקה שאני לא מקיימת הבטחות... ושכעת היא מבקשת יפה... בבית היא הבינה שאני לא מתכוונת להתקשר לחברה ופרצה בבכי קורע לב, שוב התעלמתי, אמרתי רק שאני מבינה שהיא עצובה וכועסת וזה בסדר גמור, אני בטוחה שמחר תבקש יפה ותוכל לבוא עם חברה. עזרו לי ... מה עלי לעשות כאשר היא דורשת משהו בטון כל כך לא נעים, כועס וצועק. באופן כללי אציין שהיא ילדה בכורה, מקסימה, עוזרת, מקשיבה, דואגת, רגישה, מבינה, לפעמים לא נעים לי שאני כועסת עליה מרוב שהיא כזאת ילדה מקסימה. הבית שלנו רגוע ונינוח, יש גבולות ברורים והמון אהבה, כבוד וקבלה.

לקריאה נוספת והעמקה
12/10/2013 | 19:24 | מאת: קובי והב

שלום, את מתארת סיטואציה שכיחה מאוד, שכמעט כל הורה נתקל בה ומתלבט כיצד יש להגיב בה. לתפיסתי אין דרך אחת נכונה, לכן אנסה לשתף אותך בכמה קווים כללים שיוכלו לסייע לך בהתמודדות. אני לא פוסל שימוש בענישה, אך חשוב לזכור שהעונש הוא אמצעי להשגת מטרה. במקרה שלך, המטרה הייתה להעביר מסר לבתך שהיא אינה יכולה לפנות באופן בוטה ורגזני, ושכך היא לא תשיג את מבוקשה. אני מסכים עם המסר, אך חושב שכאשר היא פונה אליך כך את יכולה להגיב באופן שנותן פתח להתנהגות אחרת. כלומר, לומר לה שאת לא מוכנה להקשיב כשהיא פונה אליך כך, שאת יודעת שהיא מסוגלת לפנות בדרכים אחרות, ושאם היא רוצה שתקשיבי לה עליה לפנות בדרך נעימה וכד'. לא בהכרח בנוסח הזה, אך הכיוון הוא שהיא תבין שיש לה אפשרות אחרת ושאת מאמינה שהיא מסוגלת להכיל את רגשותיה ולפנות בדרך השנייה. באופן דומה, הרבה עימותים שיש בין הורה לילד יכולים להיפתר על ידי הצגת אפשרויות מצומצמות לילד, מתן אפשרויות לבתך מהווה כמו מסגרת דיון הממקדת אותה ומסייעת לה להתמודד עם התסכול. נקודה נוספת וחשובה היא להשתדל ולהימנע מלהיכנס רגשית לתוך ה"מאבק" שמתנהל מולה. נסי לשמור על קור רוח, מתוך הבנה שבתך עדיין לומדת להתמודד עם רגשותיה ואת כללי השיח בין בני אדם. בהצלחה קובי

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים