דמיון וסיפורים

שלום רב, בני בן כמעט 4 לאחרונה התחיל לספר סיפורים מפחידים מאד (הוא תמיד אהב להמציא סיפורים). זה בדרך כלל הולך ככה: "אמא, את רוצה שאספר לך סיפור? - כן - את רוצה לשמוע סיפור על אריה שאכל מכוניות?... על תנין שנחתך בסכין?" וכדומה... כמו כן, גם אם סיפור מתחיל בטוב, כמעט תמיד מופיע מישהו שטרף מישהו, הרביץ למישהו (ואז הגיע זאב והרביץ ל...) אני יכולה להגיד שהוא ילד מאד חכם (אנחנו קוראים לו הרבה ספרים שאולי עדיין לא לגילו כמו אגדות אחים גרים, אנדרסון...), בדרך כלל יש לו דמיון מדהים, השנה הוא התחיל גן חדש, בסך הכל הכל נראה רגיל. האם יש סיבה לדאגה? או פשוט לזרום איתו? לפעמים אני שואלת אותו למה בסיפורים שלך תמיד יש אלימות, אך הוא לא עונה. אודה להתייחסות כי חבל לפספס משהו, לנה

שלום לנה, התופעה שאת מתארת היא טבעית והולמת את גילו של בנך. בעצם בסיפורים כאלו הוא מנסה לעשות עיבוד לתכנים רגשיים פנימיים וחיצוניים אליהם הוא נחשף. עיבוד של רגשות שונים כמו פחד, אגרסיות וכד'. ככלל, חשוב להתאים את הסיפורים שהוא נחשף אליהם לגילו והתפתחותו המנטלית. בנוסף, אני מציע לא לשאול אותו באופן ישיר על התכנים המופעים בסיפוריו, אלא לנסות ולשחק עם הסיפור לכל מיני כיוונים שונים ומגוונים. להוסיף סוף אחר לסיפור, להחליף את הדמויות וכד'. בברכה קובי