ילדים , לא במקום הראשון

שלושת ילדיי, בגיל העשרה מספרים לי שאצל חבריהם, הילדים תמיד במקום הראשון. אצלינו זה לא כך. הכורסא הטובה היא בפירוש לי ולבעלי. תכניות הטלויזיה בערב, הם יכולים לצפות רק אם לי ולבעלי אין משהו מיוחד שאנחנו מעוניינים לצפות בו, לא נוותר על צפיה בגלל שהם רוצים לצפות במשהו אחר למשל, ובכלל באופן כללי, הם מקבלים כל מה שהם צריכים, לא חסר להם דבר, אבל לא באופן גורף, לא על חשבוננו. ולמה אני פונה אליך דווקא עכשיו לשמע את דעתך? היה לנו ויכוחון קטן ביום ששי , בדרך כלל אני קונה להם שיהיה בבית איזשהי גלידה, או קרטיב, ארטיקים רגילים או שלוקים, או משהו כזה לקינוח לא יקר במיוחד, ובטח שלא זול (הדברים האלו אף פעם לא זולים , מן הסתם את יודעת זאת) , אני אוהבת במיוחד את הארטיקים היקרים יותר(מגנום למשל) או הטילונים, ולפעמים אני מפנקת את עצמי ,ממש לפעמים לעיתים רחוקות ,מכיוון שזה יקר, וקונה רק לי ולבעלי ואומרת להם שזה "שלנו" וגם לנו, לי ולבעלי, מותר לפנק את עצמינו מידי פעם במשהו יוקרתי יותר, וזה לא בשבילהם. כמובן שלפעמים לפעמים גם להם אני קונה את הדברים היקרים. אשמח לשמע מה את חושבת .

לוקה בשיפוט מעוות.

שלום לך אם לשלושה, כמו שבטח כבר ראית, הדברים שלך יכולים לעורר כל מיני דעות ומחשבות. אני מסכימה איתך בכך שילדים והוריהם אינם שווי זכויות בבית. ההורים, כמי שאחראים לכלכלת המשפחה ועובדים קשה לפרנסתם, הם בהחלט קובעי המדיניות בנוגע לחלוקת המשאבים. על כך אין וויכוח, נדמה לי. לטעמי, יש כאן שאלה אחרת, הנוגעת לאווירה הכללית בבית שלכם. לשבת ולאכול מגנום מול עיניים מקנאות, לפחות לטעמי, עלול לפגום בטעמו, משובח ככל שיהיה. אם אינך מרגישה כך, ותחושות הילדים אינן נוגעות ללבך, תוכלי להמשיך, ולקוות שלא ינהגו בך באופן דומה כשיהיו גדולים ועשירים. אם חשוב לך לא להתגרות ולעורר קנאה, פנקי את עצמך כשאת מחוץ לבית. מה את אומרת? ליאת

היתה מאלפת בחוכמתה. יש צדק בדברייך. לילדים כפרי בריאתנו וגם כפרי בריאתו של אלוהים שזכו לחיים בעולם הזה- מגיע יותר מ"מגנום נסיכי". מגיעה להם המלכות, לא בפינוק כמובן אלא בהרעפה מטובנו- הגם שלכך אין אחריות איך יצאו בבגרותם. ראי אותי, ילד שהרעיפו עליו טוב ובכל זאת יצא סורר ומרדן.

היי, ברור, ברור שאינני מלקקת להם מול הפרצוף איזה מגנום טעים ומפתה. חלילה. אני תמיד נהנית ממנו, כשיורד הלילה, כשסוף סוף יש לי שקט, והם או ישנים או בחדרם או בכלל בחוץ עם חברים. השאלה היתה כללית, לגבי הויתורים הגורפים שהורים עושים למען ילדיהם. כיוון שאני אינני עושה ויתורים גורפים. אלא במידה ובמחשבה. תודה על תשובתך.