ילדה בת 3.5 צועקת ובוכה

הילדה שלי בת 3.5 ילדה מאוד חכמה,חברותית,מדברת ברמה גבוהה,מבינה סך הכל ילדה מאוד טובה. אולם שתי בעיות שבהן אני נתקלת ביום יום כל דבר שהיא מבקשת או רוצה מלווה בבכי או בצעקות. אני מסבירה לה שתמיד אמא מוכנה להקשיב וכי אני שומעת אין צורך לבקש \לדבר בבכי או צעקות. התגובות שלי בדרך כלל הן מתי שהיא רוצה לדבר אני עוצרת ומקשיבה מתוך נקודת הנחה שפעם זה יכול להיות משהוא חשוב שלא ארצה לפספס ופעם זו סתם שטות שגם לזה אני מתיחסת ונותנת כבוד.שהבכי ונמשך ונמשך אני מכניסה אותה לחדר שלה להירגע בחדר הבכי מתגבר משום מה הכניסה לחדר לא עוזרת ולכן אין טעם.מה לעשות? בעיה שניה לאחרונה בלילה שהיא הולכת לישון היא מבקשת שאני לא אלך ויעזוב אותה.הסברתי לה שהורה לא עוזב בבית ילד לבד בבית ויוצא מה גם שלעולם לא עזבתי אותה בערב כלל ממתי שנולדה כך שלא ברורה לי החרדה \חשש אני אעזוב אותה. אני אם יחידנית מבחירה.

שלום סיגל, ילדים מפתחים סגנון דרשני או בכייני לאחר שהם מגלים שבדרך זו הם מצליחים להפעיל את המבוגרים בסביבתם. לפעמים זה קורה דווקא אצל ההורים ה"טובים" (הסבלניים, הדמוקרטיים, ההרמוניים) שמבקשים להיענות בצורה מיטבית לילד, ומתקשים לאכזב או לתסכל אותו. כאשר הוא פונה אלייך בבכי או בצעקות, נסי להקשיב לתוכן ולהתעלם מהטון. השיבי לה עניינית, מבלי ליפול למלכודת, ולפעול בהתאם לשיקול הדעת ההורי (שברוב המקרים אינו מטעה אותנו). אם את מסרבת לה או מאכזבת אותה והיא בוכה או צועקת, עשי כל שביכולתך כדי להתעלם, להתרחק פיזית או מנטלית, ולהישאר ככל האפשר בעניינייך. אישית, אני נגד עונשים, ובמיוחד נגד הרעיון המוזר של לשלוח ילד לחדר שלו להירגע. טוב שגילית בעצמך שזה אינו עוזר (ואף מחריף את התסכול), ולכן בוודאי שאין טעם להמשיך בכך. אני מאמינה שכאשר בתך תלמד שלהתנהגות הבעייתית אין כל אפקט, היא תחדל ממה. נסי לא להיכנס למאבק כוח או כבוד, ואפשרי לה "לרדת מהעץ" ולהירגע, מבלי להכביר מילים או תוכחות. זכרי שמדובר בילדה קטנה, שמגיבה למה שלמדה מהתנסויותיה בעולם, ולא כי היא רוצה לעשות לך דווקא. כאשר היא תחווה אותך כהורה סמכותי, עקבי ואמין, ככזו שאפשר לסמוך עליה, כמציבת גבול רגועה ועניינית, היא תחוש בטוחה יותר, ויפחת הצורך שלה להיצמד אלייך. הבטיחי לה בקצרה, במילים ברורות ש"את כאן, לא הולכת לשום מקום, ואת יכולה לישון בשקט". גם כאן, אני מציעה לא להכביר מילים והסברים על "אימהות", אלא על המשפחה שלכן. אם תקראי קצת בפורום שלנו, ודאי תראי שפחדי לילה ופחדי נטישה הם חלק מחייהם של ילדים בכל סוגי המשפחות. אני מניחה שהפחדים הללו מפעילים אצלך חשש ודאגה יותר מאשר אצל הורים החיים כזוג, וכאן המקום להמליץ לך על הדרכת הורים קצרה, שתחזק אותך ואת בטחונך כאם, ותתן לך כלים יעילים להתמודדויות שלך כהורה יחידני. בהצלחה ליאת