סיוטי לילה

שלום ליאת/קובי, שאלתי היא מתי סיוטי לילה הם תופעה שצריך להתייחס אליה? ברור לי הרי שזהו חלק בלתי נפרד מהחיים ומחיי ילדים, אבל כמה ומתי זה כבר מוגזם? הבת שלי בת 7 והיא מספרת בערך פעמיים בשבוע שחלמה חלומות רעים. לפעמים קוראת לי ומבקשת שאשב לידה ולפעמים מספרת יום למחרת שהתעוררה מחלום רע אבל הצליחה לחזור לישון. לרוב מסתדרת לבד ורק מספרת שהיה משהו. היא ילדה מאוד חכמה ונעימה, בוגרת והכל חלק בבית הספר. היא לא מדברת הרבה על החלומות הרעים, אבל כשקוראת לי היא בהחלט נסערת... גם מבחינתי שגרת היום לא נפגעת כי לרוב מתמודדת לבד, אבל עצוב לי עליה. האם להתייחס לזה באופן מסויים? האם זה פשוט טבעי? תודה רבה, דליה.

שלום דליה, חלומות רעים הם חלק נורמלי בחייהם של ילדים ומבוגרים, ובתקופות של מתח הסבירות להופעתם גדלה. כאשר זה קורה, עלינו להזכיר לעצמנו שמדובר בתופעה נורמלית ושגרתית, ולנסות לשדר את המסר הזה גם לילד/ה, גם אם לא בדיבורים. אפשר לשבת רגע לצד המיטה, ללטף ולהרגיע, אך לא להפוך את המפגש הלילי לאירוע משפחתי מהנה. רצוי לעזור לילד לחזור ולהירדם מהר ככל האפשר, מבלי להדליק אורות, מבלי לדוש בתוכן החלום, והכי חשוב - מבלי להציע מעבר למיטת ההורים. (אני מבינה שזה לא מה שקורה אצלכם, אך מדגישה זאת לטובת ההורים האחרים). אל תרחמי על בתך, כי חלימה משקפת עולם פנימי עשיר ודמיון פורה. עזרי לה לשמור על שגרת שינה (זמנים קבועים וטקס השכבה מרגיע), ועודדי אותה לשתף אותך במצוקות יומה (אם יש כאלה). נסי להתייחס פחות (בהתעניינות שלך) לחלומות הרעים, כדי שלא תלמד שאפשר להרוויח תשומת לב רבה יותר דרך הערוץ הזה. בואי נקווה שהעמדה השקטה והשלווה שלך תסייע בשינוי החוויה הלילית של שתיכן. חלומות פז ומועדים לשמחה! ליאת