הסתגלות לגן והתנהגות מוזרה

שלום, בני בן שנתיים וארבעה חודשים. הולך לגן שנה שניה. אציין שמדובר באותו הגן משנה שעברה. הגן אינו המקום האהוב על בני. הבכי נמשך לכל אורך השנה. מפסיק במהלך היום אך הילד נשאר כבוי ועצוב רוב הזמן. השנה החלטתי להשאירו לישון בגן רק אחרי החגים על מנת לעזור לו בהסתגלות מחדש. לצערי, הימים קשים יותר מהשנה שעברה. הילד לא אוהב ללכת לגן, אומר שהוא לא אוהבת את הגן ורוצה הביתה. הפרידות בבוקר קשות מאד. צריך "לקרוע" אותו מעלינו (אני או בעלי לוקחים אותו בבוקר). כמה היום, כשאספתי את בני מהגן סיפרה לי הגננת שהיה אבא אחד בגן שליווה את בתו החדשה ונשאר שם כשעה. בני נצמד לאבא הזה וכינה אותו" אבא". כאשר הוא הלך מהגן החל שוב לבכות. מספר מילים על בני: מדובר בילד חכם מאד לגילו. מבחינה מוטורית, קוגניטיבית הוא הרבה מעל הממוצע. מבחינה רגשית אני רואה ממש קושי. בני רוצה להיות רק איתי. בלילה בוכה "אמא" "אמא", גם מתוך שינה. סובל מחרדת נטישה כשזה קשור בי. כיצד ניתן לפרש את ההתנהגות שלו היום בגן? איך ייתכן שפנה למבוגר אחר וקרא לו "אבא". אציין שבני מדבר שוטף לחלוטין. יודע בדיוק מי הם הוריו ולכן העניין הזה לא נובע מבלבול. מה זה כן יכול להיות? תודה רבה מראש טליה.

שלום טליה, נדמה לי שההיצמדות לאב והכינוי "אבא" משקפים את המשאלה שלו להיחלץ מהמקום הלא אהוב הזה. האם יש סיבה מיוחדת לכך שהחלטת להשאירו שנה נוספת במקום בו הוא כ"כ כבוי ואומלל? האם את סבורה שזו אכן המסגרת הטובה ביותר עבורו? זה נכון שלפעמים הבכי הממושך אינו קשור לאיכות הגן, אלא לאופי התקשורת של הילד עם הוריו, אך העובדה שגם בהיעדרך הוא נשאר אומלל בגן למשך שנה תמימה, בהחלט מעלה שאלה לגבי התאמתו לשם. במקומך, הייתי מנסה לבחון אפשרות להעבירו לגן אחר. לפעמים משבר הסתגלות קצר למקום חדש עדיפה על פני אומללות הנמשכת שנים. בברכה ליאת