בעיות התנהגות קשות של הבת

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל...אני ומשפחתי עולים מרוסיה ואנחנו מתגוררים בבית-אני,בעלי,אמא שלי,הבת בגיל 12 ועוד בת בגיל 5.עד לפני פחות משנה הבת שלי הייתה תלמידה מצטיינת והשתתפה בהרבה חוגים ובלטה בכולם בזכות כשרונה הרב,אך לפני פחות משנה המצב השתנה מקצה אל קצה.חליתי במחלת הסרטן ואולי זה מתבקש לומר שזה הטריגר שגרם לכל הסיפור לקרות,אך לדעתי זה הרבה מעבר לכך.הבת שלי החליטה שהיא מתביישת בעצם היותה רוסיה ובבית ספר היא סיפרה לכולם שהיא בכלל לא מדברת רוסית ולא מבינה בכלל את השפה,ואם פנינו אליה ברוסית בנוכחות חברים-היא הגיבה בצעקות וקללות שהנייר אינו סובלם.ההתנהגות שלה רק הולכת ומתדרדרת מיום ליום-בבית ספר היא בסדר מבחינה התנהגותית עם חבריה אך בתחום הלימודי היא ירדה בצורה דרסטית.בבית היא נהייתה בלתי נסבלת-כל היום עם האייפון,וכל פניה שלנו אליה נענית בקללות,צרחות וצעקות שנעוף לה מהחיים,שנעוף מהחדר,שהיא לא צריכה את האוכל המגעיל שלנו,ולא רוצה שנפנה אליה,ושבכלל עדיף שפשוט לא נהייה בסביבתה אחרת היא תברח מהבית.היא נשארת שעות באייפון ולא הולכת לישון ואם אנחנו מחרימים לה את האייפון זה מתקבל בצרחות וקללות שהנייר היה מסמיק.היא אפילו מכה אותנו במסגרת התפרצויות הזעם שלה ומאיימת עלינו שאם נציק לה אז היא תפנה למשטרה ותגיד שהיכינו אותה.היא בשום פנים ואופן לא מוכנה לבוא איתנו לפסיכולוג,ואני מרגישה שאנחנו יוצאים מדעתינו ולא מצליחים להתמודד איתה יותר.מה ניתן לעשות כדי שהמצב הקטסטרופלי והיום יומי הזה ייפסק ??

שלום אילנה, בתך הגיעה לגיל המפורסם, אשר בו המשימה ההתפתחותית שעל הפרק היא יצירת זהות עצמית מגובשת. מדובר בתהליך לא פשוט, שאורך זמן, ואשר הופך את גיל ההתבגרות לאחת התקופות המאתגרות והקשות עבור כל בני הבית. כחלק מחיפוש הזהות העצמית, מגיע המרד המפורסם בעולם המבוגרים בכלל, ובהורים הפרטיים בכלל, על כל מה שהם מייצגים. ההזדהות היא עם בני קבוצת הגיל, עם המוזיקה, סגנון הלבוש, הדעות והמניירות (כולל התנהגויות מדאיגות שמופיעות בהמשך, כמו עישון, שתייה, וצרות אחרות). במקרה שלכם, נוסף גם נושא ההגירה, כאשר התרבות הרוסית - על אף העושר והיופי שבה - נתפסת כמקור לתחושת חריגות ועל כן יש להסתירה. ובכל זאת, למרות כל ההסברים והתיאוריות, נדמה לי שיש כאן בהחלט משהו חריג בעוצמות, ובעיות קשות בתקשורת. אין טעם לבקש ממנה לבוא איתכם לפסיכולוג. לכו אליו בעצמכם, התייעצו, וקבלו כלים והנחיות איך לשרוד את התקופה הזו מבלי להרחיב את הקרע. יכול להיות שעקב מחלתך היא הרגישה זנוחה קצת, אולי גם מבוהלת, ואולי בכלל זו דרכה "להשאיר אותך בריאה ומתפקדת". דרך ה"קטסטרופה היומית". אני ממליצה בכל לב לפנות לפסיכולוג המתמחה בבני נוער, ולהגיע אליו להדרכה בלעדיה. אין לי ספק שגם בעקיפין ניתן להרגיע את המצב ולשפר את יכולתכם לתקשר ביעילות, גם אם זה יצטרך להיות בעברית בלבד, כמו שהיא מבקשת. מאחלת לך הרבה הרבה בריאות וכוח להתמודד עם המשימות שעל הפרק. זה לא קל, אך בהחלט אפשרי. שנה טובה וגמר חתימה טובה ליאת