ילד מחנן בן עשר וחצי

שלום רב! בני ילד מחונן בכיתה ו' (לא עשה למעשה גן חובה אלא קפץ לכיתה אW. בשיעורים מכיתה א' הוא משתעמם אך לכיתה לילדים מחוננים לא רצה לעבור בגלל החברים. כל נושא החברות מאוד חשוב לי ויש לו הרבה חברים אוהב ליצור קשרים חדשים ומקובל בכיתה. בין היתר אני תמיד הייתי מאוד דאגנית לגביו (בגלל שכביכול יותר קטן משאר הילדים בכיתה) וגוננתי עליו. עד לפני מס' חודשים היה מאוד פעיל בצורה ספורטיבית (שיחק כדורסל)ובחודשים האחרונים אני רואה ירידה מסוימת בפעילות הספורטיבית.כמו כל הנוער הוא מתעסק במחשב ובאקס בוקס הרבה שעות אך כאילו אינו מעוניין כבעבר בפעילות ספורטיבית שהיה מורגל אליה עד היום וכאן אני שואלת האם הוא החליט שאינו מעוניין יותר או אולי בגלל שאני די הייתי דאגנית לגביו כל השנים ומשהו בו החליט לוותר? האם אנו כהורים כאשר לא מרשים לילדים דברים מסוימים מורידים להם את החשק לאותו דבר באופן כללי? אנא תשובתך וסליחה על השאלה.

שלום שרית, את שואלת שאלה חשובה ורחבה, הנוגעת למידת ההשפעה שלנו על נטיות לבם של הילדים, על הבחירות שלהם ועל הרצונות שלהם. אין לי תשובה חד משמעית, ואני עסוקה בזה, ממש כמוך, כמטפלת וכאימא. "על עץ תפוחים לא גדלים אגסים" - אומרת האימרה העממית, ולכן אפשר להניח שילד להורים נמרצים וספורטיביים יפתח אוריינטציה דומה, בעוד ילד להורים דאגנים ולא-הרפתקנים עלול למצוא את עצמו בסביבה דומה. זה, כמובן, לא כלל ברזל. אני מניחה שהבחירות של כולנו קשורות גם למאפיינים אישיותיים אך גם לעידוד הישיר והעקיף שקיבלנו מסביבתנו. אם כל השנים עודדת את הילד שלך להישאר קרוב אלייך, להימנע מהשתוללות בחוץ, הגיוני שימצא עניין במה שמספקת סביבת הבית. לעומת זאת, ילד שמקבל עידוד והתפעלות מהישגיו בספורט, ילד שהוריו מלווים אותו למשחקי ליגה רחוקים, מוחאים כפיים מהטריבונות - ירגיש שהספורט מתגמל ומלהיב ויתמיד בו בהתאמה. נדמה לי שאחת המשימות החשובות שלנו כהורים, זה להימנע מלשעבד את הילדים לפחדים שלנו, ולאפשר להם למצות את הכישורים והפוטנציאלים שלהם בצורה מיטבית. כולנו משתדלים לעשות זאת, כמיטב יכולתנו, גם אם לא באופן מושלם. אני מציעה לנסות לוותר על רגשות האשמה, ולעודד את בנך לחיים מאוזנים ומספקים ככל האפשר, שיהלמו את נטיות לבו העכשוויות. שנה טובה! ליאת