המשך חרדה מבית הספר

קובי שלום תודה על תגובתך. בימים אלו אנו נמצאים בחופש כידוע והילד לא מפסיק להגיד שהוא לא רוצה ללכת ועוד כמה ימים נשארו עד שחוזרים לבית הספר . איך שניזכר בזה מתחיל לבכות ולהתלונן על כאבי בטן שכמו שהם מופעים ככה נעלמים . חוץ משיחות עם הילד מה עוד אפשר לעשות הילד בחרדה נוראית!!!!

שלום רויטל, מאחר שהתחלפה המשמרת שלנו, אנסה להשיב במקום קובי. גם אני משוכנעת שלזמן יש משמעות מיטיבה, וחשוב לאפשר לו את ימי החסד, ולספק הרבה עידוד ותמיכה. בנוסף, אפשר לנצל את החשיבה הילדית הכמו-מאגית, ולרתום אותה לעזרתנו. כך, למשל, אפשר לתת לילד חפץ כלשהו שייתן לו תחושת אומץ וביטחון (אבן מיוחדת שתוגדר כ"אבן האומץ", "כפתור קסם" שמעלים תחושת בדידות, בובת "גיבור-על" בכיס הילקוט, וכד'). אפשרות נוספת זה להגביר את תחושת השליטה שלו, בדרך של ניתוח פונקציונלי משותף, או במילים אחרות "מה אפשר לעשות כש...". "מה אפשר לעשות כשאתה מרגיש שאתה מתגעגע?" (להתקשר מהמזכירות לשיחת עידוד קצרה, לאחר תיאום מראש, או מטלפון נייד שיהיה אצלו זמנית) "מה אפשר לעשות כשאתה מרגיש בודד?" (לגשת למורה או למזכירה או לילד הגדול יותר של השכנים, ולבקש תמיכה). "מה אפשר לעשות כשאתה מרגיש פחד?" (לעשות משהו נעים שיסיח את הדעת, להחזיק חזק את אבן האומץ, לחשוב על מסיבת יום ההולדת הקרובה, לתכנן מה נקנה בסוף השבוע בחנות הצעצועים, וכד'). כדי שהניתוח יהיה טוב ומרגיע, תני לילד שלך להעלות רעיונות משלו לכל סיטואציה, ואל תפסלי שום רעיון. ככל שיהיה לו 'ארסנל' גדול יותר, כך רמת החרדה תרד. את מוזמנת לדווח אם משהו מכל אלה עזר קצת... בהצלחה ושנה טובה ליאת

תודה רבה על התיחסותך אנסה באמת באמצעות חפץ כלשהוא לגרום לו להעביר את תחושת הגעגועים שהוא מתאר כל הזמן ואעדכן בהמשך. תודה רבה