גמילה חלקית מחיתולים בבית

בני בן כמעט שלוש התחיל גמילה מחיתולים לפני ארבעה וחצי חודשים. בגן נגמל לחלוטין בבית מעולם לא. עבר עכשיו לגן חדש ונכנס לרגרסיה עם נושא הגמילה. לפני חודשיים נולדה אחותו. ברור לי שישנה השפעה, לשמירת הריון והלידה שהורידו את היכולת שלי לתת לו תשומת לב. הבעיה היא שזה המצב. אני ובעלי מתמודדים לבד בגידול שני הילדים, משמשפחות הגרעין ומצבנו הכלכלי כגרע לא מתאפשר לנו לקחת עזרה. אנחנו מותשים ולא יודעים איזה גישה לבחור איתו.הבעיה שהוא לא הולך לבדו, כשמציעים לו שרואים שיש לו הוא מסרב לבוא, בערב אנחנו מחליפים מספר פעמים מכנסים עם הרטבה. גם עם קאקי יש אותה בעיה. האם לתת לו להרטיב עד שיבקש? האם לקחת אותו כרגיל? ראוי לציין שלפעמים קשה לנו להישאר שלווים(מותשים...), ולפעמים לא. התחיל לבקש לשתות חלב, אומר לי שהוא התינוק הקטן שלי, קורא לי המון בלילות. בד"כ ילד מאוד ממושמע, כרגע ממש לא ממושמע, התחיל גם להיות אלים בגן ובבית. לדעתי, עוצר בתוכו המון כעס ותסכול שנובעים מהתשומת לב שאני(בעיקר) נותנת לתינוקת. אנחנו מאוד מבינים אותו. אבל, איך עוזרים לו עם הגמילה? וזאת למרות השינויים שעוברים בבית.

שלום איילת, ניכר מדברייך שאת מבינה היטב את מערך הלחצים בו נתון הילד הקטן שלך, אשר בבת אחת מתבקש להיות ולהתנהג כמו גדול. ילדים, כמו שכולנו יודעים, אינם עובדים על אוטומט, והם מגיבים לסביבתם בדרכם הילדית והלא-מאד-מתוחכמת. וכך, דווקא כשאנחנו מותשים, עצבניים וחסרי מנוחה, הילד שלנו כמו מותח את החבל אף יותר, כתזכורת האומרת: "הי, אמא, אני כאן! אני צריך אותך! אני עוד ממש ממש קטן, ולא רוצה להיות גדול! גם אני רוצה שתסתכלי עלי בהתפעלות, שתאכילי אותי בסבלנות ובשלווה (ולא מהר מהר), שתחליפי לי פיפי וקקי כמו לאחותי התינוקת! גם אני רוצה את ההקשבה שלך, את הליטוף שלך, את החיוך האוהב שלך! כדי שילד יוכל להיפרד מהרגלים ישנים ולעמוד בהצלחה בדרישות המבוגרים, עליו להאמין שזה כדאי. עליו להרגיש ביטחון ושלווה, להרגיש אהוב ומקובל גם אם הוא נכשל, ובעיקר בעיקר לחוש בהתפעלות של הוריו. התפעלות על זה שהוא הוא. על זה שהוא מוצלח, יפה, חכם ונהדר. אם הוא מרגיש מאכזב, נזוף או מוזנח רגשית (לפחות בחוויה שלו), הוא יהיה עוין, כעוס ותוקפני או דביק ובכיין. אני מציעה לנצל את הזמן הזה, שבו התינוקת הקטנה עדיין לא מאד תובענית, ולהקדיש את מרב הסבלנות ותשומת הלב לאחיה הבכור. נסי לא להילחץ מאד מנושא הגמילה (מבטיחה לך שהוא ילמד בסוף!), ולהתגייס אליו ברמה הכללית. אין זה אומר, אגב, לוותר על גבולות או לפנק יתר על המידה, אלא רק להיות קשובים מאד למצוקה שהוא משדר, ולהיענות בצורה מדייקת יותר לצרכיו הבוערים. שחקי איתו, תני לו להיות ה"תינוקי" שרוצה חלב, אך דאגי לכיופים "של גדולים" שיזכירו לו למה כדאי יותר להיות גדול. וכמו שאומרות הסבתות, הזמן יעשה את שלו, וכולכם תחזרו לאיזון. כל זמן שאת מבינה (ולדעתי את מבינה) את מקור הקושי, תבונת הלב ואהבתך יובילו אותך נכון. בהצלחה ושנה טובה ליאת