ילדה בת 5

יש לי ילדה בת 5 עוד ילדה בת 2.8, תמיד הייתה סוג של קנאה לגדולה בקטנה אך זה החריך עתה משהתחלנו עם הקטנה גמילה. הגדולה התחילה לקנא באופןקיצוני והדבר בא לידי ביטוי בהתנהגותה למשל שהיא מציקה לה כל הזמן כל פעם שאנחנו מפרגנים לקטנה על הפיפי היא מקנאה ומחפשת שנתייחס גם אליה המדאיג ביותר שהיא התחילה לבוא אלינו ולסביבה ולומר חשבתי משהו רע על האיש/ה האלה או עליכם ואני רוצה לבקש סליחה לפעמים היא ממש מגיעה עד בכי נוראי בעניין בהתחלה ניסיתי לומר לה שזה רק בלב וכל הכבוד שהיא לא אומרת את המילים הרעות בקול רם ושהכל בסדר ושתנסה לחשוב על דברים טובים ולא רעים לא עזר אחרי זמן מה הפסקתי להתייחס ולא נתתי לזה במה כי חששתי שהיא מחפשת תשומת לב בדרך שלילית גם זה לא עזר עכשיו שהיא חזרה לגן גם הגננת הבחינה שהיא מתכנסת בעצמה פחות משחקת עם חברים ובכלל ושהיא סה"כ נורא עצובה כל הזמן מדובר בילדה מאד עדינה ורגישה ילדה חמה ילדה שבכלל לא אלימה ולא מקללת וקשה לי לראות את השינוי האפל הזה שבה אני אשמח לעזרה (זה היה על קצה המזלג)

שלום, אני מבין את הדאגה שלך, זה בהחלט לא קל לראות את הבת שלך עצובה או נסערת. אני אתחיל ממה שאת מתארת כמדאיג ביותר, על סמך התיאור שלך נראה לי שיש כאן שילוב של הטמפרמנט של הילדה, הרצון בתשומת לב או החשש מאיבוד מקומה, בנוסף לשלב התפתחותי בו ההפרדה (שלנו נראית טבעית) בין מחשבה למעשה, בין מציאות לחלום עדין לא מספיק ברורה. נדמה לי כי בכל שלב התפתחותי שביתך הצעירה עוברת, הבכורה חשה איום מחודש על מקומה ועל תשומת הלב שלה. במקום הזה יש לכם יכולת להשפיע, אני מציע לנסות לערב אותה בתהליכים, לתת לה לפרגן וללמד את אחותה, ובעיקר לפרגן לה ולהביע המון אהבה. זה לא תמיד קל, אבל חשוב לשים לב שחלוקת הזמן שלכם בין הבנות מאוזנת ככל האפשר. ביחס לאחות הצעירה היא נראית גדולה ומבינה אך גם היא ילדה קטנה שזקוקה ליחס ולתשומת לב. לכן אני מציע לנסות ולהקדיש לה זמן גם בנפרד מאחותה עד כמה שזה אפשרי. כניסה לגן חובה יכולה להיות מלווה בקשיי התאקלמות דומים לאלו שאת מתארת. חשוב לעקוב אחר ההתאקלמות שלה לאורך זמן ולראות האם חל שינוי. גדילה והתפתחות לאורך כל החיים תמיד מלווים באובדן של הישן והמוכר לצד קבלה של החדש והלא מוכר. אצל ילדים כמו גם בקרב מבוגרים, מצבי שינוי שכאלו יכולים ליצר מתח וחרדה, זה משתנה בין ילד ליד אך לרוב ככל שהחדש נהיה מוכר יותר החרדה פוחתת. בנוסף לזה, נסו לא להתרגש יתר על המידה גם נוכח הרגשות הקשים שהיא מפגינה, נסו לשדר לה ביטחון ואמונה ביכולת שלה לצד הבנה וקבלה של הקשיים שלה. על כל מקרה, אם את מרגישה לא בטוחה ומודאגת מאוד, אני ממליץ לך לפנות להדרכת הורים קצרה בה תוכלו לבחון את הדברים קצת יותר לעומק. שנה טובה, קובי