בעיות בהכנת שיעורים בכיתה ב'

שלום רב! החלה שנת הלימודים ואיתה הויכוח הקשה בזמן הכנת השיעורים. בני בן ה7.5 טימטם אותי במהלך כל שנה שעברה. הוא דורש שאשב יחד איתו וזה מקובל, אבל מתקשה לעבוד לבד. כל פעם שאני מעירה או מתקנת הוא מתחיל לצעוק ולהשתולל. לזרוק ממחברת ולקמט דף. בשנה שעברה קמתי כמה פעמים ואמרתי לו שמעתה הוא יתמודד לבד אם הוא לא יודע להפגין סבלנות לא נוכל לעבוד יחדיו. אבל ההתנהגות חוזרת על עצמה עם בכי ותסכול רב (של שני הצדדים) הוא פורק את כל תיסכולו עלי בזמן הכנת השיעורים. מייגע מאוד הצורך שלו בחיזוקים אינסופיים ובתלות שלו בי בהכנת השיעורים. בשאר הדברים בחיים הוא עצמאי לחלוטין ובטוח בעצמו. כאן הוא מסרב להתמודד אפילו כשאני לצידו. שעת השיעורים הפכה לשעה מאוד לא נעימה ומאוד מעכירה את היחסים ביננו. שהרי בלהט הדברים גם נאמרים דברים לא נעימים... מה עושים? נדמה שאני רוצה לעשות שיעורים יותר ממנו. למרות שהוא מאוד רוצה לעשות אבל רק איתי ורק בצורה האגרסיבית הזאת בה הוא פורק את תסכוליו כל הזמן עלי. אשמח לדעת מה דעתך בנושא.

שלום שימרית, אני יודע עד כמה שעת הכנת השיעורים יכולה להיות מתסכלת ומטרידה עבור הורים רבים, בעיקר בכיתות הנמוכות. בכל זאת, אני מציע להסתכל על הכנת השיעורים כתהליך הדומה לשלבים אחרים שכבר עברתם. כך לדוגמה, כשהילד לומד ללכת, בהתחלה ישנה תלות מוחלטת בהורה המחזיק בידיו או עומד לידו וכד', עד שהילד צובר מספיק בטחון והולך בעצמו. גם אז, הילד לאט לאט חש בטוח מספיק כדי להתרחק יותר ויותר מההורה, בתהליך בו גדל הביטחון של הילד בעצמו ושל ההורה בילד. בהשאלה לשאלתך, הרעיון בהכנת שיעורים יחד הוא הקניית הרגלי למידה עד לשלב בו הילד יהיה מסוגל לעשות זאת בעצמו. התפקיד שלך הוא ליצור מרחב הכולל תנאים סביבתיים נוחים וזמן קבוע ופנוי בו הילד יודע שהוא מכין שעורים. זה נפלא אם הילד מבין את הסיבות והצורך אבל זה לא תמיד כך. נשמע שאצלכם כל התהליך הפך להיות אמוציונלי ומאוד מתסכל עבור שניכם. אני תוהה האם הילד מגיב לקושי בלימודים או שמה הוא מגיב לאופן בו את ניגשת אליו. לתחושתי, הילד חווה אותך כלא מרוצה ממנו, כביקורתית כלפיו. ואילו את חווה את שעורי הבית כמטרד, כאחריות שלך, ואת הכישלונות שלו ככישלון שלך. ההבנה הזו חשובה מאוד, אם ההפרדה תהיה ברורה לך, יהיה לך מרחב רגשי פנוי לעזור לו מבלי להיגרר לעימותים הללו. בכל מקרה, אני מציע לך להקפיד על כמה דברים: • לקבוע זמן ומקום קבועים להכנת שיעורים, זמן שנוח לשניכם. • אל תשבי לצידו כשהוא מכין את השיעורים. את יכולה להיות בסביבה ולסייע לו במידת הצורך ועל פי בקשתו. • הכנת השיעורים היא באחריותו! את שם כדי לעזור ולא כדי להכין אותם בשבילו. בתחילת העבודה את יכולה לומר לו שהאחריות היא שלו, שאת כאן ויכולה לעזור לו אך רק בתנאי שאף אחד מכם לא צועק ולא תוקף את השני. אם הוא מתחיל לכעוס ולהשתולל, תסבירי לו בקור רוח וברוגע שאת לא מוכנה לקבל את ההתנהגות הזו, ושאת תשובי לעזור לו רק כשיירגע וירצה בכך. עד כמה שניתן, אל תתני לעצמך להיכנס למערבולת הרגשית שהוא מצוי בה. • אל תמחקי בשבילו ואל תתקני לו את השיעורים, את יכולה להציע לו לעבור עליהם, ולעשות זאת רק אם הוא מגיב ברוגע ומוכן לקבל את העזרה הזו. • הרבי לשבח אותו על השקעת המאמץ והעבודה שהוא עושה. עצה זו נכונה לכל שלבי לימודיו. התמקדות בדרך, בהשקעה ולא בתוצאות מורידה לחץ מהילד ומעלה את הסיכוי שיצליח. אני מאמין שהקפדה על הכללים הללו תניב תוצאות חיוביות עבור שניכם. זה לא יהיה פשוט וייקח זמן, אבל עכשיו עם תחילת השנה החדשה זה זמן מצוין לשינוי. בהצלחה קובי