כיצד לנהוג כאשר אבא עוזב לחו"ל לתקופה של חצי שנה?

בארץ נשארות שתי ילדות בנות 7 ו-2 וברור שכל אחת תתמודד אחרת עם המצב/משבר. אנו מתגוררים בצמידות למשפחתנו המורחבת, כך שהן מוקפות תדירות בבני משפחה נוספים מלבד אימא ואפשר להניח שיש לזה ערך מוסף בהקשר הזה. עולות מספר שאלות הדורשות התייחסות נפרדת לכל ילדה בהתאם לגילה: איך להכינה טרם העזיבה בעוד כחודש? איך להתמודד עם פרצי הגעגועים ומה לעשות כדי להפיסם? שיחות וידאו או טלפון עם אבא על בסיס יומי, ימתנו או יעוררו געגוע? תכיפות כזו יכולה לפתח סבילות, אך גם יכולה לעוות אפילו יותר את תחושת הזמן ולהאריך בתפיסתה את השהות הגם כך ארוכה. עזרה תתקבל בשמחה. תודה.

שלום שוהם, כמו בכל מצב אחר בו המציאות "אומרת את דברה", גם במקרה שלכם אני מציעה להציג לבנות את הדברים כהווייתם, כל אחת עפ"י מידת הבנתה. אני מניחה שלבת הגדולה יהיו יותר שאלות, ואולי גם תגובות רגשיות, וחשוב לאפשר לה את כל המרחב, הלגיטימציה והתיקוף לתגובות אלה. תוכלו להדגיש את העובדה שניתן וכדאי יהיה לשמר תקשורת שוטפת עם אבא דרך הערוצים השונים, ואולי גם לבקר אותו (אם זו אופציה). לתחושתי, קשה יהיה למנוע את פרצי הגעגועים, וצריך להיערך אליהם. אפשר להכין מראש את הילדות לשעות של געגוע, ולנסות ליצור רפרטואר של פעולות אפשריות להקלה/הסחת דעת/יצירה. השאלה אם תקשורת מרחוק דרך הסקייפ מקלה או מכבידה על הגעגועים תישאר פתוחה, פשוט כי צריך לחכות ולראות. אצל כל אחד זה אחרת, אם כי לתחושתי - זה בעל פוטנציאל תועלת יותר מנזק. מאחלת לכם הרבה כוח לשרוד את הפרידה, ומקווה בשבילכם שהתגמול יצדיק את המצוקה הזמנית. בהצלחה ליאת