בן 12 פוחד משדים ורוחות

היי יש לי שאלה בבקשה יש לי ילד בן 12 וחצי שמו אריאל . אביו של אריאל נפטר לפני כשנה וחצי הוא התאבד. , אריאל לא ישן בחדרו אלה רק בחדר שלי או של אחותי תחילה הטענה הייתה שאין לו טלויזיה בחדר ואז קניתי לו אחכ הוא טען שחם לו בחדר אז אתמול התקנתי לו מזגן. עכשיו ומאז שאביו נפטר הוא נורא פוחד משידים ורוחות . אנא אימרי לי כיצד לנהוג תודה

טלי, עצוב נורא. עצוב שילד בגיל כל כך צעיר עובר טראומה כל כך מטלטלת, כזו שגם מבוגרים מתקשים להתמודד איתה. לשאלתך, הייתי רוצה לייעץ לך איך להגיב לפחדים, אך אני חושב שבגלל מורכבות המקרה והמאורעות שעברו עליך ועליו זה לא יהיה נכון. יכול להיות שצריך לתת לו לישון בחדרך ויכול להיות שעדיף ליצור תהליך הדרגתי של שינה בחדרו. כמו שאת מבינה, בנך מגיב לחוויות שעבר, למפגש המוקדם עם אכזריות החיים והמוות המטלטל של אביו ולא למוצר כזה או אחר שיש או אין בחדרו. לכן, אני ממליץ לך בחום לפנות בהקדם האפשרי לאיש טיפול שיוכל לפגוש ולהדריך אותך ובמידת הצורך (ואני מניח שיש כזה צורך) להתחיל תהליך טיפולי עם בנך. שלא תדעו עוד צער, קובי

שלום ליאת וקובי. קובי תודה רבה על תשובה. האמת היא שחשבתי שרק ליאת עונה בפורום. אני מאוד סומכת על התשובות שלה. אני לא רוצה לפגוע בקובי אבל הייתי רוצה שליאת תענה לי על השאלה שלי אם אפשר בברכה טלי

אל תרגישי לא נעים.. זה בסדר גמור ואפילו נכון לקבל כמה חוות דעת, בעיקר במקרה כמו שלכם. ליאת תשוב לענות על שאלות בשבוע הבא. את מוזמת לפנות שוב בתחילת השבוע וליאת תשיב לך. שיהיה סופ"ש נעים קובי

שלום טלי, צר לי לשמוע על החוויה הקשה שעברתם. מניסיוני, פחדים מרוחות ושדים מופיעים לעתים לאחר מקרי מוות במשפחה, בעיקר במשפחות בהן יש עיסוק בנושא נשמתו של המת. לפעמים, מתוך רצון להגן על הילדים הצעירים, אנו גולשים להסברים מיסטיים, רוחניים, שאינם מתאימים לילדים. אמירות כמו "אבא עכשיו בשמים, רואה אותנו מלמעלה", יכולות מאד להפחיד. בדומה, גם תפילות "לשחרור הנשמה" או עיסוק בגלגול נשמות, רעיונות של גן עדן/גיהנום, וכל דבר שמרמז על קיומם של חיים 'אחרים' - אינו מומלץ. ההסבר - לפחות לתפיסתי - חייב להיות ענייני מאד. המת השתחרר מסבלו, קבור בבית הקברות (רצוי מאד לבקר, להניח אבן או פרח), ואינו חוזר בשום צורה. מתבגרים, יכולים להעסיק את עצמם במחשבות של "עולם הבא" גם ללא עידודם של המבוגרים, ורצוי לעזור להם לחזור לקרקע המציאות. מבחינתי, עדיף העיסוק בצער האובדן על פני הנחמה המפוקפקת של העולם הבא, שכן האבל הוא תהליך זמני ובריא בהשוואה לעיסוק הרוחני שעלול לעורר הרבה מאד פחד. מצטרפת להמלצתו של קובי, לגבי הסתייעות בגורם מקצועי. מקווה שתוכלו לצער. שבת שלום ליאת