כערבוב כיתתו של בני עולה לכיתה ג

שמי שרית בני בשנה שעברה כיתה ב איחדו את כיתתו לאחר פתיחת ביהס חדש בישוב ולאחר שלקח לו זמן הסתגלות ורכש חבר 1 שאיתו הוא היחיד שבקשר אחרי שעות הלימודים שוב השנה פירקו את כיתתו ואותו חבר למרות שביקשנו הועבר לכיתה אחרת בני לא רוצה לשמוע על בית הספר יחדי הוא ילד רגיש ומופנם אינו נפתח מהר לאנשים לוקח לו הרבה זמן הגשתי כערעור לביהס אבל לא הסכימו להעבירו מה העשה?

שלום שרית, זה לא קל לראות את הילד שלך מבוהל וחסר אונים, זה מאוד קשה שלא להזדהות עם המצוקה שלו ולרצות לחלץ אותו ממנה. ישנם לא מעט ילדים המתקשים להיפתח וליצור קשרים חברתיים, אך העובדה שבנך הצליח ליצור קשר משמעותי, אפילו אם זה רק עם ילד אחד מעודדת מאוד. חשוב לי להדגיש את זה מכיוון שכאשר ההורים "נכנסים" למצוקה של הילד, זה משדר לו שמצוקתו אמתית וקשה מאוד, כל כך קשה שגם הוריו לא מאמינים שיוכל להתגבר עליה. חשוב לראות את החיובי ואת הכוחות של הילד, אמונה ביכולות שלו תשדר לו ביטחון ולתפיסתי תהווה גורם מכריע בהתמודדות שלו עם הקשיים החברתיים שהוא חווה. חשוב כל הזמן לעודד אותו ליצור קשרים עם ילדים אחרים, להדגיש בפניו את החלקים החזקים שלו ולהכיר במצוקה שלו כמצוקה קיימת אך ניתנת לשינוי. את הקשר עם החבר שיש לו הוא יכול לשמר גם אם הם לא יהיו באותה הכיתה, לצד זה המשיכי להדגיש בפניו שכפי שיצר את הקשר איתו כך הוא יוכל ליצור קשרים נוספים. באותו אופן, נסי גם את לראות את החלקים הללו ולהאמין באופן אותנטי ואמיתי שהוא מסוגל להתמודד עם האתגר הניצב בפניו. חשוב שתוכלי לחוש את מצוקתו, אך לא פחות חשוב מכך, שתוכלי גם לצאת ממנה ולראות את הדברים בשלמותם על החלקים הקשים והחלקים החיוביים. במקביל לדברים הללו, אם יש באפשרותך להפעיל יותר לחץ על בי"ס ולנסות שבכל זאת יהיו באותה כיתה, אני מציע לעשות זאת. נסי לעשות זאת בלי לערב אותו בתהליך, שלא יפתח ציפיות ושלא יתפוס את זה כמדד לחולשתו או לחומרת הקשיים שלו. בהצלחה קובי.