קשיים להרדם??

הי ליאת, אני ממשיכה לעדכן לגבי בנותיי, שאני ממשיכה לחוש בשיפור היחסים עם בתי הגדולה ובעיקר את החזרה ל"עוגן" הפנימי שלי וזה הולך בגדול טוב, לא שאני לא מפקששת, אבל אני לא אכולת רגשות אשמה כמו פעם על כל מה שלא עשיתי "לפי הספר", כביכול, כי הרי אני אמא שלה ולא משהו אחר ו..טועים.. אז אפרופו טעויות, אני לאחרונהחשה שאני טועה וגם תועה, יחד עם בעלי, בנוגע לערב לגביה ולגבי הקטנה בת ה4. מאוד משמח שהן משחקות יחד ויוצרות להן משחקי דמיון יחד וכו, אבל... בתקופת החפש יש ימים, לא כל יום, אלא פעם בשבועיים, רצף של יומיים שלושה, שהן פשוט משתוללות אחרי השימה במיטה, ואחרי הסיפור. אני מניחה שהן לא מאוד עייפות ואין לנו בעיה שידברו אחת עם השניה בנחת, אבל העניין שהן לוקחות את זה "לאקסטרים"- הגדולה שולחת את הקטנה לסלון ולוחשת לה "לכי תטיילי" או "לכי תביאי לי מים" והקטנה עושה את זה, יורדת מהמיטה וחוזרת, משועשעת מזה שאנו מבקשים ממנה לשוב לישון ושמים לב אליה.. ניסינו להתעלם אך כשהתעלמנו שתיהן ירדו מהמיטה לכיוון הסלון והתחילו פשוט להתפרע.. בגדול אלו שתי ידלות מאוד ממושמעות, קשובות, והקשר שלנו איתן ממש טוב עד שלתחושתי אפילו (שבייאושנו וחוסר האונים שלנו) אנחנו מרימים את הקול זה לא מאוד מאוד מרתיע ..אז בחלק הזה אני לא חשה שאני צריכה "מתכון" מדוייק ממך, כי מנסיוני אני מסתבכת עם זה, אלא רק קוים כלליים איך להתנהל יותר עקבי לפחות, ויותר צפוי מבחינתן כי ללא ספק הן חשות את הבלבול שלנו- פעם מתעלמים, פעם מחזרים למיטה ולא אומרים כלום, פעם צועקים (כי כבר עייפים ורוצים מעט שקט)..ייתכן וזו השערה שלנו שבימים הללו אולי היינו איתן מעט פחות מבחינת זמן איכות אבל בסהך אני חשה במלוא התניעות כי בנותינו מאוד "עשירות" בתשומת לב טיפוח ואהבה, מה דעתך?

שלום ליאת, כאשר אנחנו רוצים לעצב התנהגות (לחזק התנהגות טובה ולהכחיד התנהגות בעייתית), האויב הגדול ביותר שלנו הוא חוסר העקביות. כאשר אנחנו "פעם מתעלמים, פעם מחזירים למיטה בשקט ופעם צועקים", אין סיכוי שזה יעבוד לנו, פשוט כי הילדים יבינו שכדאי להמשיך לנסות. אם את מרגישה שבאמת מדובר במשהו 'מקומי', שאינו פוגם במרקם היחסים בבית, הייתי מציעה להבליג, ואפילו לאפשר את ההשתוללות הקטנה כחלק מ"שיגעון החופש הגדול". אם, לעומת זאת, את חשה שמדובר בבדיקת גבולות או בטשטוש/שחיקה של הגבולות, אז כן שווה לטפל בזה, אך יש לעשות זאת עם מחשבה, ובעקביות!!! אני - כמו תמיד - מעדיפה פעולות על דיבורים, ולכן הייתי לוקחת אוויר, ומחזירה אותן שוב ושוב למיטה, ללא אומר ודברים, עד שילמדו שאין טעם לקום. דיבור, הסברים, ואפילו צעקות הן תגובות מתגמלות, המזכות את הבנות בתשומת לב. אם לתחושתך עולה צורך כזה כרגע, הקדישי את תשומת הלב בהקשרים אחרים, והישארי ברורה ונחושה בשעת ההשכבה. בהצלחה ויישר כוח ליאת