גמילה

שלום רב, אני יודעת שהנושא חוזר וקראתי כבר כמעט הכל אבל בכל זאת: ביתי בת 2.6 גמולה כבר חודשיים מפיפי יום ולילה ללא פיספוסים בכלל. עם הקקי אנחנו בבעיה. היא בעצירויות ועושה בתחתונים רק כשממש לא יכולה כבר להתאפק. בין לבין היא הרבה פעמים אומרת שיש לה קקי אבל איך שמתיישבת על הישבנון מייד אומרת "לא יוצא" ומסרבת לשבת שוב (יכולה ללכת ככה הלוך וחזור גם עשר פעמים ובסוף לא לעשות או לעשות בתחתונים). למעט פעמים בודדות שבהן הצליחה לעשות בשירותים אנחנו כבר חודשיים מנקים תחתונים... אני רוצה לציין שהיא מאוד מתוסכלת מזה וכל פעם שבורח לה בתחתונים היא בוכה (למרות שאנחנו מנסים לעודד "לא נורא, פעם הבאה תצליחי" וכו)... וכשהיא הולכת לשירותים ולא עושה אני אומרת לה "אבל אחכ בורח לך בתחתונים וזה לא נעים לך" אבל זה לא עוזר..... זה כבר חודשיים ואני לא יודעת מה לעשות, אין לי בעיה לנקות קקי אבל כואב לי שהיא שומרת את זה בבטן ולא משחררת ומתוסכלת כ"כ.... כמה עוד???

תהליך הגמילה אני יכול להבין את חוסר הנוחות, הלחץ ותחושת חוסר האונים שאת חווה. כמו שאת כבר מבינה, תהליך הגמילה לא תמיד פשוט ומצריך הרבה סבלנות מההורים. בניגוד לשליטה על השתן שם הילד לומד לעצור, כאן הילדה צריכה לזהות את הצורך ולהוציא. למרות הקשיים בסופו של תהליך היא תלמד ותצליח לעשות זאת. הקשיים שחווה בתך יכולים לנבוע מסיבות שונות כמו- חוויה של אירוע טראומתי סביב הנושא (לא בהכרח משהו רציני, דברים כמו כאב, נפילה וכד'), פחד מהקקי והמשמעויות של יציאתו מהגוף, עיסוק מוגבר בנושאים של ניקיון, לחץ ושליטה. תהה הסיבה אשר תהה, ההתמודדות הזו מצריכה המון סבלנות וקור רוח. לצד זה חשוב לעודד אותה לעשות בשירותים, להגיב בקור רוח ולהכיל את הרגשות הקשים של הילדה. חשוב מאוד להוריד את הלחץ מהנושא, אצלה וגם אצלך. כשהילדה לחוצה וחרדה, נסי עד כמה שניתן לשדר לה רוגע, אם היא לא מצליחה את יכולה לומר לה שזה לא נורא ובפעם הבא ננסה שוב. לפעמים, כשאדם לחוץ ממשהו הוא מעלה בראשו מחשבות על כישלון אפשרי שרק מגבירות את הלחץ, לכן לא הייתי מזכיר לה את הכישלונות שלה (כלומר- אתה זה שאח"כ בורח לה וכו') אלא מכוון יותר לצד הטכני כמו- בואי נלך ביחד וננסה שוב וכד'. תמיד תזכרי שבסופו של דבר היא תצליח. כשזה יקרה עודדו אותה ותחזקו אותה. אם את תלכי עם המחשבה הזו את תהיי הרבה יותר רגועה, ותשדרי לה את הרוגע הזה. בהצלחה קובי.