אין כמו אמא
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
חברתי מניקה את בנה הצעיר והוא כבר בן שנתיים ומשהו. היא עושה זאת כיוון שהיא נהנית להניק, כך היא אומרת. הקטן מאוד נהנה מהחלב שלה ומספר כמה אמא זה טעים, אך גם מרגיש נוח לזחול באמצע הלילה למיטה, להישכב עליה כשהיא עוד ישנה ולהתחבר לה לשד.. אני בטוחה שהקירבה הזו מאוד מנחמת ומרגיעה, אבל האם פסיכולוגית זה בריא? מצד אחד זה נשמע לי מוזר ולא מעודד אותו להתמודד לבד, לדחות סיפוקים, למצוא "תחליפי אם", אם יש דבר כזה, בחפצים או אנשים אחרים שירגיעו (או בתוך עצמו הוא). ומצד שני- אני בטוחה שיש יותר מדרך אחת לגדל ילד בריא, אוהב ועצמאי ואולי בתרבויות אחרות, למשל, זה ממש מקובל והכל בסדר גמור.. מה את חושבת? יפית
שלום יפית, כדי לקבוע מה "בריא פסיכולוגית", אם בכלל מישהו יכול להתיימר ולעשות זאת, יש צורך להביא בחשבון את הקונטקסט הרחב של היחסים. אני נוטה להאמין שאף אחד עוד לא מת מאהבה, וגם אם מישהו טועה תוך כדי אהבתו, לעולם אפשר יהיה לתקן. הנקה עד גיל מאוחר, כמעט כמו כל התנהגות אמהית אחרת, יכולה לבסס קשר של אמון וביטחון, ויכולה - בנסיבות אחרות - לעודד התנהגויות תלות וסימביוזה. אני מסכימה מאד עם הקביעה שיש הרבה יותר מדרך אחת לגדל ילד בריא, וסומכת על אמהות שיודעות בדר"כ מה נכון להן ולילדיהן. בשמחות ליאת
בס"ד גם בני, בן הכמעט 3 , עיין משתשמש בציצי שלי כדי להרדם או כשכואב לו משהו וזה ממש לא מפריע לי. נהפוך הוא!! אם זה עושה לו טוב ומרגיע אותו,למה לא? אני למדתי דבר מאוד חשוב והוא כמו שליאת אמרה : להאמין באינסטינקטים האימהיים וגם לזרום עם הילד. (אוסיף ואציין שבני יכול להרדם גם בלי ציצי -תלוי במצב רוחו.)
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
