התמודדות עם כעסים אצל ילד בן 9

שלום רב , יש לנו שני ילדים מקסימים .בן 9 ובת 6 . הבן שלנו בן ה-9 הינו ילד חכם מאוד,רגיש, אוהב מאוד ספורט , תלמיד מצטיין. לאחרונה חלו תופעות שקצת מטרידות אותנו הקשורות לכעסים של הבן . זה בא לידי ביטוי בקנאה שלו כלפי אחותו , הוא מקניט אותה , מציק לה, כל דבר שהיא אומרת עלול להרגיז אותו והוא עלול להתפרץ עליה. ובבית הספר כשהוא נעלב ממישהו הוא התחיל גם להחזיר לילדים שמתחילים איתו ופשוט לשחרר כך את כל הכעס שלו . מעולם לא קיבלנו הערות על התנהגותו , הוא היה ועדיין תלמיד למופת אבל חל שינוי בהתנהגותו ולדעתינו זה קשור בחוסר יכולתו להתמודד עם כעסים . עלינו לציין גם כי בשנה הבאה הוא עובר לבית ספר אחר שקרוב למקום מגורינו . דבר שמאוד קשה לו כי קשה לו להיפרד מחבריו , יש לו מן הסתם גם חששות ממקום חדש ולא מוכר למרות שיש לו שם שני חברים שהוא מכיר . מה לדעתך עלינו לעשות ? תודה

שלום סיגל, התמודדות טובה עם כעסים קשורה ליכולת לשאת תסכול, לאפק את הדחפים התוקפניים, ולווסת רגשות ביעילות. היכולות הללו קשורות לאספקטים מולדים כמו מזג, אך יותר מכך להתנסויות ולחוויות של הילד בסביבתו הקרובה, ולתהליכי החינוך שהוא עובר. כפי שנכתב כאן הרבה בעבר, ההורים הם ה'מאמנים' העיקריים של הילד, והם האחראיים לזמן לו מצבי תסכול מתונים (בשפה פשוטה קוראים לזה 'גבולות'), בעזרתם יוכל לתרגל עמידה בתסכולים והתמודדות עם הרגשות הקשים הנלווים להם. אם תקראי שוב את דברייך, תוכלי לראות בנקל כמה 'הנחות' את עושה לילד שלך, וכמה צידוקים את נותנת להתנהגותו: הוא מקנא באחותו ולכן מציק לה, הוא נעלב מילדים אז הוא מרביץ להם, הוא מתגונן מפני מי שמתחילים איתו, הוא עומד לעבור בי"ס ובגלל הקושי להיפרד התנהגותו בעייתית. החיים מזמנים לכולנו תסכולים, מכאובים, עימותים, אובדנים ופרידות. כל אלה אכן מקשים עלינו, אך *אינם* מתירים לנו להתנהג באלימות. לכן, אם את סבורה שבנך במצוקה, יש לטפל בה נקודתית, רצוי בעזרת איש מקצוע, ובמקביל לתת לו להבין שהתנהגות אלימה אינה אופציה מבחינתכם, גם אם אתם מכירים בכעסו ובקשייו ואמפתיים כלפיו. עליכם לגרום למצב בו התנהגות אלימה תוביל למציאות בלתי רצויה מבחינתו, בעוד התנהגות טובה תתוגמל. זכרו שרחמים ופינוק מחלישים את יכולות ההתמודדות של הילדים, בעוד כללי התנהגות ברורים המוצבים בפני הילד כדרישה הגיונית, מסייעים לו להבין מה מותר ומה אסור ולהתנהג בהתאם. ממליצה לכם להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני, ולקצר את התהליך. בהצלחה ליאת