אמא ל- 5 ילדים

שלום! אני אמא ל- 5 (בכורה-15 ועד 4 בנים 12-קשב וריכוז והיפר אקטיביות, 7-כיתה א' מתקשה ברכישת הקריאה, 4 שובב מאד מציק, 11 חודש חמוד ושקט. ברגע שאני מגיע הביתה אינני יודעת במה להתחיל, איך לתכנן את הזמן שלי תמיד ישנם דברים לא מתוכננים, חוץ מהמתוכננים (מורה פרטי) הבית נראה כמו סדום ואמורה הכביסה בבלאגן תהומי ברמה שהמלוכלך מתערבב עם הנקי והכל על הספה וגולש לרצפה, הכיור לא נקי ב99% מהזמן, כשאני רוצה לפזר או מבקשת מהבת לפזר את הכביסה אז אין מקום בארון כי כל הארון מבולגן לכן אינני ממהרת להחזיר את הכביסה למקום, הבת מתלוננת שאין מה לאכול בעוד שבמקרר יש הרבה, במקפיא כנ"ל שורה תחתונה היא עצלנית שאיננה מוכנה לנקוף אצבע לצורך הכנת אוכל. אני מרגישה שאני בבעיה ענקית אין לי סדר יום הכל קורה על הדרך , אינני מצליחה לחנך את ילדי, אניני מספיקה להגיע לכל אחד מילדי, רוב הזמן הם על המחשב/טלויזה מה עושים. בעלי מגיע בשעות הלילה המאד מאוחרות. אני לבד לבד במערכה. אינני מתולננת אך רוצה כלים לאיך להתמודד. האם ריטלין יכול לעזור לי, ואם כן / למה/איך? מה עושים? השקט היחידי שיש לי הוא בשעות העבודה בבוקר מחוץ לבית.

שלום שוש להיות אמא לחמישה ילדים זו התמודדות מאד מורכבת, ובטח כאשר את נאלצת להתמודד עם היומיום כשאת "לבד במערכה". זה נשמע כמו הפרעת קשב אחת גדולה ומתמשכת... בואי ננסה לעשות קצת סדר. התיאור שלך מתחיל בכך שכשאת מגיעה הביתה את לא יודעת במה להתחיל. ברגע שלך לא ברור מה הולך להיות היום, קשה לצפות מהילדים להיות מסודרים ולשתף פעולה באופן רגוע ומסודר. ההתנהגות שלהם, במובן מסוים, משקפת את הקושי שלך. אנשים וילדים שסובלים מקשיים בקשב ובריכוז זקוקים למסגרת מאד ברורה, עקבית וצפויה, על מנת לתפקד ביעילות ולהרגיש ביטחון. נראה לי שאם את תצליחי להיות מעט יותר מתוכננת ומאורגנת, תוכלי להשרות על הילדים אוירה רגועה ובטוחה יותר. נסי להגדיל את טווח הפעילויות ה"מתוכננות". פרט לשיעורים פרטיים, אפשר לארגן שעות שבועיות קבועות, כגון: שעה קבועה לשיעורי בית, שעה קבועה לצפייה בטלוויזיה/מחשב, אחה"צ קבוע שבו הילדים לוקחים חלק בעבודות הבית (כל אחד לפי גילו ויכולותיו), יום קבוע שבו עושים פעילות מהנה מחוץ לבית, ארוחת ערב משותפת בשעה קבועה ועוד. ברגע שכל דבר כזה יהיה מתוחם בזמן קבוע, את משאירה פחות מרחב לחוסר וודאות ולבלבול. לילדים (וגם לך) צריך להיות ברור מה בדיוק מצופה מהם, ואיזו התנהגות שלהם תגרור יחס חיובי (השתדלי להימנע ממתן יחס שלילי- הם הרי מתחרים על המקום שלך ויעשו הכל כדי לזכות במעט תשומת לב). חשוב לי לציין כי בתך בת ה-15 זקוקה גם היא לתשומת לב מיוחדת. אמנם היא הבכורה, והציפייה שלך לעזרה ממנה גדולה יותר מאשר מאחיה, אולם גם היא עדיין ילדה במובנים רבים. חשוב להבין על מה בדיוק היא מתלוננת- על האוכל שחסר במקרר? ואולי זה רק ביטוי לרעב שלה ממך? כלומר, אולי את חסרה לה במובנים אחרים ותגובת הנגד שלה היא "לא לנקוף אצבע". אמנם ציינת שבעלך עובד עד שעות מאוחרות, אולם כדאי מאד שגם הוא ייקח חלק פעיל בהתארגנות בבית. אם זה אפשרי, מצאו יום אחד בשבוע שבו הוא יגיע מוקדם יותר הביתה ויהיה אחראי על חלק ממטלות היומיום (מקלחות, ארוחת ערב, הקראת סיפור- מה שנראה לכם מתאים). גם אם הוא לא נוכח פיזית, חשוב שיהיה ברור לכל המשפחה שאתם יחד בתוך המערכה הזו. מעבר לכך, נסי לגייס כמה שיותר מקורות תמיכה שיעזרו לך בהתמודדות היומיומית. למשל, יום קבוע של אחד מהילדים עם הסבים או הדודים יאפשרו לך להיות זמינה יותר למי שזקוק לך בעזרה עם הכנת שיעורי בית. גם פנייה לגורם מקצועי שיעזור בהתארגנות המחודשת תוכל להקל על התהליך.... לשאלתך על הריטלין, יש שפע של חומרים ברשת המכילים אינפורמציה על הריטלין ואופן השפעתו. אני מציע לך לעיין בהם, ולהתייעץ באופן פרטני עם איש מקצוע לגבי שימוש בו. השינוי שאת נדרשת לו הוא שינוי קשה וצפויים לך בדרך אכזבות ותסכולים רבים. אני אנסה להקביל את זה לספורט- את לא יוצאת לרוץ ריצת 100 מטר בספרינט, את יוצאת למרתון. שמרי על הכוחות שלך ושימי לנגד עינייך את המטרה שלשמה את עושה את כל זה. התמדה היא שם המשחק. אם תצליחי להתמיד בשינויים שאת בוחרת לעשות, תהיי ברורה לעצמך ולילדים שלך, אני מאמין שלאט לאט תוכלי לקצור את הפירות....

איך עובדים על נושא העיקביות וכילות ההתמדה כי זה דבר שמאד חסר לי אינני עומדת בזה כ"כ. כל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי דברים ממחר את תעשי כך, תנהגי כך וזה תופס למשך יום יומיים וזהוווו אינני מצליחה לשמור על כך ולדאוג על אף שהנני מאד מודעת לחשיבות הענין ?! הבעיה שלי היא המודעות הגבוה שקיימת אצלי לגבי דברים שקורים מתנהלים (לרוב לא נכון) אך אינני מצליחה לפתור סוגיה זו. אני יודעת שילד X צריך Y וכך כל ילד וילד שלי זקוק לי ואני כנראה לא מספיק שם עבורם כי אני מנסה לטרוף את העוגה בביס אחד גדול, פותרת עצמי בצעקות (שלאחרונה לקחתי כדור נגד דיכאון "אסטו" וזה עזר לי גם בנושא החרדה ואף השפיעה על נושא הצעקות בבית. אוי החיים לא קלים, המצב שבו אני מצוי (אמא ל- 5 הוא מבחירה חופשית לחלוטין) אך יכולת ההתמודדות שלי מאד לוקה בחסר, הנה אני יורדת על עצמי כל הזמן ושואפת לשלמות (מינימלית) אני כל הזמן חושבת שיש לי בעית קשב וריכוז ופתרון היחידי שלי הוא הריטלין על כל סוגיו. השאלה האם כשאטול את הריטלין איך זה ישפיע לי על היום יום בעיקר בשעות אחה"צ ואילך זה עשוי לעזור להרע אשמח לשמוע קצת על כך. תודה רבה על הקריאה והתגובה המהירה שלך!!!!