עזרתך הברוכה

מדובר בנער בן 17 הלומד בכיתה יא. בשיחה עימו סיפר כי בית הספר נתפס כמאיים עבורו. אינו מאמין באנשים, היחס אליו בבית לא טוב. הוריו אינם רואים אותו ועסוקים בתמיכה ובהוקרת האחות המוצלחת יותר. האם פנתה לפסיכיאטר בעקבות אבים בחזה של בנה. הבן סיפר כי הומלץ טיפול תרופתי ושיחות עם פסיכולוגית. כשוחחתי עם הפסיולוגית נאמר לי שהאם אסרה עליה לדבר עימי. לדברי הפסיולוגית לנער יש קשים מול אימו ואביו. הנער מספר לה דברים ואוסר עליה לספר לאימו. לדבריה מצבו לא טוב וניראה לה שיש הפרעה נפשית. היא חשה שהמקרה מסובך והיא מרגישה אבודה. וביקשה ממני לבדוק נושא של התעללות מכל סוג על מנת שאדווח לרווחה. עוד סיפרה כי יש סודות משפחתיים שהם שומרים. ולכן הפנתה שוב להערכה פסיכיאטרית. מאז לא חזרו אליה. ביקור בית שערכתי ביקשה ממני האם להניח לבנה משום שהוא בסדר ואני רק מפריעה לו ללמוד. בשיחה אחרת עם הנער הוא סיפר שמצבו טוב והכל מסתדר ואין בעיות בבית. האם לא הציגה שום מסמך פסיכיאטרי וסיפרה שבנה זקוק רק לשיחות ללא תרופות. היא מסרבת להגיע לישיבה בינמקצועית על מנת לאתר כוחות וקשיים ולמצוא דרכי התערבות. האם לא מעדכנת באמת על ההערכה הפסיכיאטרית וסיפרה שכרגע בנה הפסיק שיחות עם הפסיכולוגית משום שהוא לומד למבחנים. ויחזור לשיחות בהמשך. מה לעשות? אנו מודאגים מאוד מצבו של הנער והוא בהחלט לא נראה טוב

שלום, את מתארת מצב די סבוך, זה באמת נורא קשה כשאת רואה את הבעיות ולא זוכה לשיתוף פעולה או אפילו להתנגדות מהמשפחה או מהנער עצמו. ממה שאת מתארת זה נשמע שהנער הופנה לבדיקה פסיכיאטרית בעקבות תגובת חרדה, אך לא ברור מה הרקע לתגובה הזו. בכל מקרה, בגלל שזה מאוד קשה לטפל במה שאנחנו לא יודעים אני מציע להתמקד במה שכן. נושאים כמו- רמת התפקוד הלימודית של הנער, תפקוד חברתי, קבלת סמכות וכד'. את הישיבה לה האם מסרבת להגיע הייתי מנסה לעשות בכל מקרה, לדון בכוחות ובקשיים של הנער, למצוא איש מתוך המערכת אליו הוא מרגיש יחסית קרוב ולנסות לתקשר עם הנער דרכו. עכשיו, לקראת חופשת הקיץ, אני חושב שזה הכרחי לערוך פגישה של צוות בי"ס והורי הנער, מתוך ניסיון להערכת מסוכנות אם יש כזו. כשהיו לנער כאבים בחזה (אני מניח שלפני שפנו לפסיכיאטר ההורים שללו בעיות בריאותיות אחרות) הייתה בעיה גלויה וקונקרטית להתייחס אליה, לדעתי זה מה שהוביל את האם לעשות משהו. אולי ניתן להסיק מזה שכשבאים אל האם עם בעיות קונקרטיות היא כן מצליחה להתגייס, לפחות במידה חלקית ולפעול. אם את יכולה הייתי לגייס בעלי תפקידים אחרים מבי"ס כמו המחנכת, מנהל וכו' יש סיכוי שזה יוכל לעזור לך לתקף את הדברים למול האם. במידה וכל זה לא עובד ואת מוצאת את עצמך מודאגת מאוד, לא הייתי פוסל פנייה לרווחה, אפילו אם הדברים הם בגדר חשד. אולי כשהאם תשמע שזו רוח הדברים היא תבין שהיא לא יכולה להתעלם מהבעיות. בסופו של דבר, חשוב לזכור שהאחריות על הנער היא של ההורים, בעייתיים ככל שיהיו. כאנשי טיפול כוחנו מוגבל, אך למרות זאת אנחנו צריכים לעשות את כל שניתן על מנת לעזור לנער. בהצלחה קובי