מתבגר

הבן שלנו בן 13.5 פתאום התחיל לצמוח לגובה,קולו מתחלף,ולפני כ3 שבועות חל שינוי מפחיד בהתנהגותו כלפינו ההורים.הוא בקושי מדבר איתנו(חוץ ממתי שהוא צריך אותנו)יש ימים שלא הולך ללימודים,בלגאן נוראי בחדרו,נראה שעובר אצלו הוריקן...איך צריך לנהוג כלפיו?

שלום דורית אני תוהה האם התנהגותו הנה חלק מסערות גיל ההתבגרות או שקרה משהו ובהתנהגותו הוא מבטא מצוקה? התשובה לשאלה איך להגיב תלויה בכם ובפילוסופיית החינוך שלכם. אני חושב שהבסיס לתגובה שלכם צריך לבוא מתוך מחשבה על צרכי הילד בשלב בו הוא נמצא. כלומר, אתם צריכים להתייחס אליו בשני כיוונים. מצד אחד, לבחון האם הילד מגיב לקושי מסוים- קושי בלימודים, קשיים חברתיים, תסכול ממשהו שקורה בבית וכד'. במידה וכן, יש לחשוב איך לסייע לו. מצד שני, אני חושב שכהורים אתם צריכים לשרטט לכם קו אדום, איזה התנהגות אתם מוכנים ואיזה אינכם מוכנים לקבל. ילד, בכל גיל זקוק לגבולות. גבול שמסייע לילד להתארגן בתוך המרחב הסוער של גיל ההתבגרות. לכן אם חשוב לכם שילך לבי"ס (וזו נקודה מאוד חשובה לדעתי) או שיסדר את חדרו, עליכם לערוך איתו שיחה ובה להבהיר לו שהתנהגות זו איננה מקובלת עליכם, שאם רע לו או קשה לו בבי"ס יש דרכים אחרות להתמודד עם זה. באותה השיחה הוא צריך לקבל אוזן קשבת, אך גם להבין שבמידה ולא יעמוד בדרישות שלכם יהיו לזה השלכות, השלכות עליהן תחליטו אתם (החרמת מכשיר נייד או כל דבר אחר שחשוב לו). חשוב שבשיחה תתייחסו אליו כאל אדם בוגר ולא כילד, תנו לו להביע את דעתו, אל תגררו לכעסים וצעקות, הסבירו לו את הרציונאל שמאחורי החוקים, תנו לו תחושה שהוא מעצב יחד איתכם את הכללים. מהרגע בו אתם מתאמים איתו ציפיות עליכם להיות עקביים ונחושים. בנוגע לסירובו להתייחס אליכם, אני לא חושב שאפשר להכריח נער להתייחס להוריו, לדבר איתם או לחבק אותם. אפשר לומר לו שהוא חסר לכם, או שהתנהגותו מעציבה אתכם, לשאול אותו האם הוא כועס על משהו וכד'. אני מבין שכהורים אתם נמצאים בנקודה לא פשוטה בה לכל החלטה יש חסרונות, אם לא תציבו גבול אתם מעבירים מסר שאתם לא רואים אותו ואם כן תציבו גבול את חשופים למאבקים מתישים. בכל מקרה, אני חושב שהצבת גבולות ברורים בליווי נכונות להקשבה אמיתית וכנה תסייע לו ולכם. בהצלחה קובי