דמיון

ןומממממשלום לך! יש לי ילד בן 7.5 (כיתה א') מתוק וחכם. מתחילת השנה הוא הקים צבא בכיתה והם עורכים מלחמות עם כיתות אחרות ומגינים על הכיתה שלהם. הוא מדבר המון על מלחמות ועל כלי נשק, טנקים מטוסי קרב וכו' ולפעמים מאד קשה לעצור את שטף הדיבור שלו והוא גולשים עד כדי דמיון.לאחרונה הוא סיפר שהצבא התפרק ושאין יותר מלחמות אז אין צורך בצבא.אך עדיין הסיפורים המדומיינים לא פסקו, סיפורים בעיקר על הרג פציעה ולחימה.(הילד לא חשןף לסרטי אלימות). השאלה שלי היא איך להתייחס לנושא וכיצד להגיב לסיפורים שהוא מספר? בנוסף הוא מאד מפחד מסרטים או קלטות שמיעה שיש בהם סיפור מתח או קולות מפחידים.

שלום הילה כדי להבין האם מדובר בבעיה המצריכה התערבות מקצועית יותר צריך להסתכל על התפקוד הכללי של הילד. במידה ומה שאת מתארת מלווה בהפרעות בשינה, קשיי תפקוד בבי"ס או קשיים חברתיים, אז כנראה שמוטב לבדוק את זה יותר לעומק. על פניו זה נשמע שהילד עושה שימוש במשחק כדי להתמודד עם הפחדים שלו. עבור ילדים, משחק מהווה כלי דרכו הם מתרגלים ומעבדים חוויות, דחפים ורגשות. דרך המשחק הילד לומד לווסת את רגשותיו ולהתמודד איתן. את מתארת ילד רגיש עם יכולת מועטה להכיל מתח וחרדה. כנראה שהוא מתרגל את היכולת הזו ומנסה להעניק לעצמו שליטה על מצבים ורגשות מפחידים. אם את רוצה את מוזמנת להעלות דוגמאות לסיפורים שהוא מספר לך וננסה לחשוב יחד על דרכי תגובה. באופן כללי, לא הייתי מנסה להסיט את נושא השיחה שהוא מעלה, אך כן הייתי מנסה לעזור לו לשלב אלמנטים מרגיעים בסיפור, או בונה איתו מתוך משחק, סיפורים אחרים בעלי אופי רגוע יותר וכך מנסה להרחיב את מגוון משחקי הדמיון שלו. בברכה קובי.