בעיית התנהגות כלפי מבוגרים

הנכד שלי בן 7, אין לו שום כבוד למבוגרים, כולל ההורים. יש ימים שהוא נופת צופים. פעם בשבוע אני מוצחאה אותו מביה"ס ונשארת איתו עד אחה"צ. לפעמים כשהוא רואה אותי, כאילו לא באתי, אינו מתייחס כלל, לא עונה, ומחיל ללכת הביתה ,רק לאחר שאני אומרת לו שאתקשר לאבא, אבל גם זה לא תמיד עוזר. פתאום הוא יכול לדבר במילים לא יפות אלי או לבעלי ואינו יודעים איך להתמודד איתו. כששואלים אותו ההורים, מה קרה? הוא מתעלם, "הכל בסדר". מה עושים

שלום ציפי, זה לא פשוט, ואולי בעיקר מאוד לא נעים להתמודד עם התנהגות כזו, לא עם ההתעלמות ובטח שלא עם הדיבור הלא יפה. את מתארת ילד שבאופן כללי מאתגר את דמות הסמכות שאיתו, אבל מכיוון שאתם לא הוריו היכולת שלכם "לחנך" אותו מוגבלת. אני גם חושב שחינוך זה לא התפקיד המרכזי של סבא וסבתא אלא של הוריו. בכל מקרה, אני אנסה לתאר לך איך אני רואה את המצב ומה לדעתי ניתן לעשות. כרגע השליטה על אופי המפגשים שלכם נמצאת לחלוטין בידי הילד, את תגובתך שבאה לידי ביטוי בחיזור או באיום על שיחת הטלפון לאביו הוא מפרש כביטוי לחוסר האונים שלך מולו, וכביטוי להצלחתו בתמרון הרגשי שלך. אני מתאר את זה קצת במילים קשות אבל זה נועד כדי להבהיר את הנקודה. אני מציע להחזיר חלק מהשליטה אליך, וזאת דווקא דרך חוסר תגובה. כאשר הוא בוחר להתעלם ממך, במקום לחזר אחריו או לאיים עליו פשוט אל תגיבי ותמתיני עד שהוא יזום קשר. כאשר הוא מדבר אליך לא יפה תאמרי לו שזה מאוד לא נעים לך ואם הוא בוחר לדבר כך את לא תתייחסי לדבריו, וכך גם תעשי, ללא כעס או תגובה רגשית חריפה כל שהיא. במקביל לזה, העברי לו מסר דומה גם באופן ההתנהלות שלך מולו, כך לדוגמא אם את נוהגת לפנק אותו בדרך כל שהיא, כשהוא חוזר על ההתנהגויות האלו את יכולה להימנע ממחוות שונות שאת בדרך כלל עושה עבורו. הימנעו מהטפת מוסר על דיבורו או התנהלות והשתדלו לא להיעלב ממנו. זכרו שבהתנהגותו הוא מחפש בדיוק את אותן התגובות שאתם נוהגים להגיב בהן. אני מציע לנסות זאת לזמן מה ולראות אם חל שינוי. בהצלחה קובי