על תלמידה...

אני מורה מעל עשור, ויש לי תלמידה בחטיבה שאני לא מצליחה כשהיא נמצאת ,בד"כ, להעביר שיעור נורמלי. הילדה מרקע בבית לא פשוט, וגם האמא חלשה ומיואשת ממנה. מדובר בהקבצה ב' בחשבון, והיא הכי חלשה בחשבון בהקבצה, אך יש לה השפעה חברתית על הבנות. ניסיתיוהתחלתי לקבוע לה שיעור פרטי קבוע איתי בבי"ס, ומחצית מהזמן רק להתענין בה. אך הילדה התחמקה מאד והתנגדה להמשיך. התיעצתי אישית עם פסיכולוגית והיא אמרה לתת לה 5 דקות בכל שיעור לעשות סיבוב להתאורר. וכך ניסיתי. הסברתי לילדה על הרעיון, והמטרה. וכשניסינו - כשחזרה לכיתה המשיכה להפריע כמו לפני שיצאה. המחנכת טוענת שכלן (?) מצטינות וקשה לה לשמוע סרה בתלמידותיה. המנהלת בגישה שהמורה תשבור ת'ראש לבד,ולא מתערבת. מה אפשר לעשות?

שלום לך, רק מי שעמד פעם מול כיתה, יכול להבין את התסכול והייאוש שחש/ה מורה שוחר/ת טוב הנאלץ/ת להתמודד עם תלמיד/ה סורר/ת. למרות המשאלה, במציאות שלנו הרבה פעמים מדובר בהתמודדות אישית מאד, בה לא תמיד היועצת, המחנכת ואפילו המנהלת יכולות באמת לעזור. במצבים מייאשים כאלה, אני מנסה בדר"כ לבדוק מה עושה המורה, ומבקשת ממנה לנסות לעשות את ההפך הגמור. כלומר, להיות בלתי צפויה מבחינת התלמידה, עד כדי אבסורד. נראה שלילדה הזו קשה 'להסתכן' בהכרת תודה או במתן אמון. יש ילדים שנסיבות חייהם הפכו אותם חסינים למחוות של קרבה. קל להם יותר עם עמדה עניינית שאינה 'מסבכת' אותם עם רגשות. עם ילדים כאלה אפשר לנסות לנסח הסכמים, מבלי לגרור אותם בכוח לאזורים בהם אין הם רוצים/יכולים להיות. לכן, לא הייתי ממשיכה במדיניות של חיזור, אלא דווקא מנסה לבסס ברית לא כתובה של כבוד הדדי - "חיי ותני לחיות". אני יודעת שאיני מציעה לך פתרונות חכמים, אלא רק חומר למחשבה, ולפעמים גם זה משהו. תוכלי למצוא נחמה פורתא בכך שבעוד חודש זה נגמר... מחזקת אותך ליאת